פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנו:א

עיין בהלכות מ״א. פ״א מה׳ דיעות הכ״ד ופ״ב הלכה ג׳ ועיין לח״מ שם בהגמי״י פ״ב אות א׳ ודע דבינונית הוא בין ב׳ הקצוות ואפשר קרוב אל אחת מהן והמיצוע הוא ריחוק השוה ממש (ע׳ לח״מ שם) ולפ״ז בכל הדיעות המיצוע טוב וגאוה וכעס יתרחק עד קצת האחרון ולא עד בכלל רק קרוב לה ופסק כרבא דלא כרב נחמן דלא בהגמ״י ולא יהיה כמת שאין מרגיש כמ״ש בפ״א ה״ד (וזה שמצינו ויקצוף משה על פקודי החיל ויש תי׳ לזה כמ״ש בפ״ב ה״ג יראה עצמו כאילו כועס) ומ״ש בפ״ב ה״ג שאסור לנהוג בבינונית סתם בינונית הוטל על המיצוע כמו בינונים תלוים עד יה״כ ע׳ ר״ה ט״ז בתוס׳ ד״ה ונחתמין ובר״מ פ,ג מהלכות תשובה הא״ב וי״ל בינונים בין הקצוות ומש״ה אין קושיא מרשע שנכתב לחיים כי כפלח הרמון רקתך ורב יוסף דאמר כגון אנו בינונים אנן לומר במיצוע ושאר כ״ע לא׳ מקצוות ואין להאריך. בגמרא ברכות מ״ג ו׳ דברים גנאי לת״ח עוד חשיב שם:

מלאכתו עמ״א בגמרא ברכות ל״ה ב׳. והגמ״י פ״ג מה׳ ת״ת אות ב׳ במשנה דאבות פ״ב מ״ב הסיפא כל תורה שאין עמה מלאכה משמע תורה עיקר ומלאכה טפילה ומרישא יפה ת״ת עם ד״א משמע ד״א עיקר יע״ש ומי שלבו נוקפו יאמר יפה כו׳ ד״א עיקר ומעט תורה ובסיפא אמר אם לומד תורה ואין מלאכה כלל סופה בטילה. אבל באמת הוא דת״ת עיקר ומלאכתו עראי וב״ח פי׳ ב׳ כתות פורשים בים לא מעבר לים היא ומ״מ ילמוד קצת והיושבים בביתם תורה עיקר ומלאכתו עראי: