פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנג:ה

אין עמ״א הביא דברי הרמ״ך בהלכות תפלה פי״א הט״ו ועט״ז ב׳ ורוצה לפרש בהמחבר דאין משנין אותן המעות שלא מדעתו דניחא להו למיעבד מצוה בממון זה דוקא אפילו רוצים הגבאים ליתן חילופיהן ובי״ד רנ״ו סעיף ד׳ הציבור רשאים לשנותם דאדעתייהו יהבי ומה שהקשה להב״ח (וכ״מ הר״ב בהג״ה ולבוש) דבאו ליד גבאי הוי מעשה מסנהדרין מ״ח דפריך לאביי דהזמנה מילתא למה מותר המת ליורשים ומותר בהנאה כפירש״י שם ד״ה ליורשיו משמע לרבא שפיר דלאו מילתא היא הא באו ליד גבאי מעשה הוי ובאמת י״ל גבו ולא באו ליד גבאי עדיין. וא״ר אות ח׳ הקשה דמותר המת אע״פ שבאו ליד גבאי לאו מעשה הוי עכ״ל והיינו כמו כאן דמותר יעשו מה שירצו דגבאי לא מהני רק מה שצורך לזה. וי״ל לרבא דהזמנה לאו מילתא הוא סובר בגבו מעות והותירו המותר משכון לא גוף המעות ולאביי דאמר הזמנה מילתא י״ל דסובר בגבו אף המותר אין משנין ומיהו זה טעות דהא כוונת המ״א דלרבא נמי קשה והא לרבא המותר משנין ובאמת קשה. גם דברי הט״ז באות ב׳ במ״ש דלרבא פריך דהזמנה לאו מילתא למה מותר ליורשיו ולא לחזור בהו כו׳ הא רש״י פירש שם ד״ה ליורשיו לאביי קשיא ולרבא ניא דמש״ה נהנים יורשים מהם והא דאמר רבא מתרץ לטעמיה לר״מ ור״נ דאמרו אין ליורשים ולא יגע בהם או יעשו דימוס אלמא ס״ל הזמנה מילתא הוא ומשני דבזיון כו׳ ואף אם נדחוק בדבריו דלמסקנא אמר כן א״כ י״ל כמ״ש א״ר אות ח׳ והבן זה ואין להאריך וצ״ע:

ומ״ש המ״א זט״ה במא״ה מותרין לשנות המעות ובהכי מיירי ההיא דסעיף י״ג כמ״ש שם באות למ״ד ודלא כט״ז ב׳ יע״ש בזה ואי״ה באות ח׳ אבאר בזה: