פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנג:ד

יש אוסרין עמ״א. עט״ז א׳ דר״ן דיענר אוסר ג״כ ושם הארכנו ומ״ש אך בס״ת נקטינן לחומרא ק״ק דבשאר מילי פשיטא לחומרא ואי כה״ג דקנ״ד ס״ט מפות ס״ת זו לאחרת דליכא עילוי אחרינא כבר הקשינו בזה בט״ז יע״ש והר״ן כתב מנקיט לחומרא עדיף והכ״מ בפ״י מס״ת משום חומר ס״ת אפשר להר״מ פי״א מתפלה הי״ז בני הכפר כמ״ש המ״א. ומ״ש המ״א מר״מ פי״א מתפלה כתבנו בט״ז בהלכה י״ד משמע בס״ת מקצת דיעבד מה יעשו הא שאר דברים אפילו מקצת לא ובהי״ז בני הכפר שרצו למוכרה ביה״כ לבנות אחרת י״ל בתיוהא ומיהו אפשר דכרכין נמי וי״ל קטן מהכיל ושאר תירוצים וע׳ נ״ץ, ודעת המ״א הוא כך דודאי ר״ן דיעבד אוסר אלא הב״י הביא ריש דבריו משמע דסוף דבריו אין נוחים לו כלל ובש״ע י״א הר״ן היינו לכתחילה ממש וצריך לדחוק דה״פ אם מותר לעבור ולקנות כו׳ ומיהו היש מתירין דמהרי״א דיעבד מתיר וצ״ל הר״מ. כתב המ״א על הר״מ דמפרק עשירי מס״ת הלכה ב׳ דאסור לכתחילה וביה״כ לכתחילה מותר וקשה הא כ״ש הוא כמ״ש הט״ז ובעין צידד דליכא לעילוי הא יש אסור ודאי י״ל דנהפוך הוא דס״ת א״א להוציאה לחולין לכך אי הוי עילוי אחרינא אסור המכירה דכמזלזל בס״ת א׳ ולהחליף באחרת משא״כ ביה״כ דרשאי לחלל קדושתה על המעות א״כ שרי בשוה כה״ג ואפי׳ מכרו בני העיר חוץ מאחד מהם שאין ראוי לשנות לחולין מ״מ הואיל באפשר לחלל וע׳ סעיף ט׳ בני העיר כולם או זט״ה מוכרין חוץ לד׳ דברים:

ודע אסור להוריד מקדושה אפי׳ מטפחת יהיה מטפחת אסור להוריד המעות והעד ס״ת וכ״ת ס״ת חמירא ספרים נ״כ נמי רכוותייהו. מיבעיא לי אם קנו ממעות קדושה קלה אם מקח קיים או הוי כמקח טעות וע׳ ר״ן במשנה ועח״מ ר״ח מקח באיסור ב׳ דיעות בסמ״ע שם. ואי״ה יבואר עוד לקמן בזה. ומיהו לקמן במ״א אות י״ד וט״ז מבואר דתשמישי קדושה מטפחות וארון הקודש אף מכרו בקדושתייהו קיימין כמ״ש בקנ״ד ס״ג וכ״ה בחה״ר מגילה ואי״ה יבואר שם מ״ש בעל המאור והרשב״א ז״ל: