פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנג:מח

איסור עמ״א ע׳ ר״מ פ״ד מה׳ איסורי מזבח הלכה ח׳ ט׳ והנה כתב חייבי לאוין ולמה לא כתב איסורי עשה אם נאמר דאתנן זונה וזונה דכהונה שוין המה ובהא״ב פי״ח ה״ב דחייבי עשה הוי זונה ממילא הוי אתנן. ואשתו נדה לא הוי אתנן ולכאורה משמע פנויה נדה הוי אתנן ובא״ב שם דנדה לא הוי זונה לכהונה דאפשר לינשא לו ובהכרח דל״ד אשתו נדה ה״ה פנויה נדה אין אתנן ולוי דאמר בתמורה כ״ט ב׳ דאשתו נדה הוי אתנן זונה צ״ל דסובר דאין תלוי זונה דאתנן בזונה דכהונה ובחייבי לאוין אפי׳ אשתו אתנן והכלל כל שאין תקנה בהיתר הוי זונה בכהונה ובאתנן וכל שיש תקנה ויצויר לא הוי זונה:

ומ״ש המ״א בענין מחלוקת התוס׳ ורא״ש וראב״ד עם הר״מ ז״ל מבואר באה״ע סי׳ ו׳ סעיף ח׳ וב״ש אות ט״ז דלכ״ע אף מחייבי עשה השוין בכל תו אסורה לכהן אלא להר״מ לוקה משום זונה ולתוס׳ וסייעתם איסורא אחרינא הוי ומתורץ קושיית הב״י שם באה״ע סי׳ ו׳ לתוס׳ איך מתרצים ברייתא דיבמות ס״ט א׳ ברייתא דעמוני ומואבי פסולה יע״ש בב״ש וזה כוונת המ״א. ולדינא י״ל דאין אתנן כ״א באיסור ערוה כתוס׳ וסייעתם חייבי כריתות ודוקא אתנן בביאה זו האסורה כמשמעות הר״מ ז״ל הא זינתה מקודם בחייבי כריתות ועתה ביאה מותרת האתנן מותרת ועתוס׳ תמורה כ״ט ב׳ ד״ה נ״י ראשונה יע״ש וכ״ש דחייבי לאוין דכהונה אף להר״מ לא הוי זונה כ״א חללה דלא הוי אתנן בכאן:

ודע דאתנן יבמה לשוק הוי אתנן אף לתוס׳ כמבואר באה״ע סי׳ ו׳ סעיף ח׳ ול״ת יבמה לשוק ספק הוא אי קידושין תופסין או לאו ובדרבנן ספק לקולא דהתם חומרא בעלמא ומ״ה אין קידושין תופסין בה כמ״ש הב״ש שם אות כ״א בשם רש״ל וב״ח ועסי׳ ד׳ ב״ש אות י״ד הראה לקנ״ט ס״ב וצ״ע ואי״ה במקום אחר יבואר עוד וכאן אין להאריך: