פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנג:מו

מאתנן עמ״א (מ״ש אין לקנות מעילים עמ״א קמ״ז אות ה׳ וא״ר ד׳ ומ״ש שם ומ״ש מדיני אתנן זונה ע׳ ר״מ פ״ד מאיסורי מזבח והלבוש השמיט דין זה ועא״ר אות ל״ד אנו אין לנו אלא דברי רמ״א ויש להסתפק אי דוקא דבר קדושה אסור לעשות ממנו אבל מצוה כמו ציצית או טלית מצוה מאתנן אפשר שרי דמדרבנן הוא ויליף דוגמא דמקדש דיש בו קדושה ובהכ״ג נמי קדושה הוא כמ״ש המ״א אות כ״ח כר״ן דלא כרמב״ן ומיהו בא״ר בשם רי״ו אפי׳ שמן לנר כדומה אלמא כל מידי דמצוה אין לעשות מאתנן ומחיר. וס״ת לא מיבעיא של יחיד דידיה הוי אפי׳ גנב ס״ת משל רבים ונתנו לה באתננה לאחר שנתייאשו בני העיר ממנה כשלו היא ובמתנה עכ״פ מצי יהיב לה ואסור לקרות בה וכן כתב תפילין על קלף אתנן וכדומה פסולים מדרבנן וספר תורה של כרכים ל״ש יאוש דשמא א׳ בסוף העולם ולא ידע ולא נתייאש שוב ראיתי בס״ת כשירה שנתן באתננה כשירה הוא דומיא דקדשי גבוה כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ד מאיסורי מזבח הט״ו והא דרבנן לא עדיפא מיניה אלא ס״ת היינו לעשות מקלף אתנן ס״ת ומיהו אם עור ועיבדן לקלף י״ל הוא שינוי ועמ״א סי׳ י״א אות י״ב אי הוי שינוי כה״ג אבל כלי כסף באתנן י״ל דאסורים וצריך עיון. ומ״ש הר״מ ז״ל שם אם נתייאשו הבעלים הוי שלו אסור קשה יאוש לחוד לא קנה ויש לומר דספק הוא עמ״ש סימן שס״א בסמ״ע א׳ ושנ״ג אות ג׳ ומספיקא אסור ולפי זה לדבר מצוה לדידן דרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא ושרי כהאי גוונא ועיין ב״ש אה״ע סי׳ כ״ח אות ו׳ אי הוי ודאי דרבנן או ספק ומסמ״ע משמע ספק דרבנן עיין ע״ז א׳ ומ״ו ב׳ וס״ב ב׳ ולדינא עמ״ש באות שאח״ז אי״ה: