פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קנב:ה

ואסור עמ״א כט״ז ג׳ ובט״ז א׳ כתבנו די״ל טעמא דצלויי חמור לפעמים והמ״א אף שבסי׳ קנ״ג אות ל״ב כתב ואם בנו יגמרו בלא וי״ו מ״מ סובר דבגמרא דאמרו פשיעותא גבי כשורי מהו שמא פדיון שבוים הוא ל״ד רק דרך משא ומתן אבל להלכה חיישי׳ שמא יארע אונס גדול ולא יוכלו לבנות כלל (ואזיל לשיטתיה באות א׳ דכתב ביה״כ נמי אסור מה״ט דלא כר״ן) והוכיח זה מדלא אמר ב״ב שם א״ב להיפוך נמי לצלויי אסור כו׳ והג״א סובר דצלויי לחוד חיישי׳ ולדידן אף דאיכא ביה״כ אחריתא אסור משום אונס ובעי׳ במגילה כ״ו ב׳ כה״ג שהתחילו לבנות ואיכא דוכתא לצלויי אסור אע״ג דליכא למיחש לפשיעותא ולפדיון שבוים נמי ליכא למיחש (כבסי׳ קנ״ג אות ל״ב) אפ״ה אסור שמא יארע אונס ומהכין דייקו הפוסקים ששינו וכתבו שמא יארע אונס ולפ״ז הר״ב ז״ל כתב דין דגמרא בעי׳ דאיפשטא במגילה שם והוסיף אפילו התחילו לבנות וליכא פשיעותא שמא יארע אונס:

עיין ב״ב נ״ד הורדוס סתריה לבי מקדשא דמלכותא לא חיישי׳ לאונס ופשיעותא אכתי כלית דוכתא לצלויי הוי דאיך היו מקריבין תמידין וקטורת בכל יום וכ״ת אה״נ דטעמא רק משום פשיעותא לא משום צלויי הא בורכא דאכתי איך ביטלו מ״ע בכל יום כ״ז שעוסקין בבנין ולמ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מה׳ בית הבחירה הט״ז דמקריבין אע״פ שאין בית ומחיצות יש ליישב זה וע׳ בהשגות הר״א ז״ל וצ״ע: