פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קמג:ז

חסירות עמ״א ואיכא לעיונא בהך מלתא כפי הטעם שכתב המ״א דא״א בקיאין ועד״מ י״ד רע״ט אם נמצא טעות מעט חסידות ויתרות וכדומה אין מוציאין אחרת אבל אם טעות גדול שאין שכיח מוציאין אחרת מלת וכדומה משמע שיש דומה לחסר ויתר. גם יש יתר וחסר שאין מהשורש כמו לאבותיך כדומה ויש מהשורש מנחי עין קום שוב רוק וכדומה לפעמים בתוס׳ העי״ן ולפעמים לא וכן מנחי למר כמו ברא קרא וכדומיהן. שאין הברת האל״ף ניכרת במבטא כ״א בכח ת״ג ומלת ראש וכדומה. וכן מנחי פ״א יו״ד וכדומה ירא (עא״ר אות ה׳ ז׳) וע׳ לבוש כתב חסירות ויתרות יודי״ן ווי״ן וכה״ג שאין הענין והלשון משתנה יע״ש משמע כל שאין משתנה אע״פ שהיא משורש אין להוציא אחרת ואפשר אפי׳ רחבו במקום רחבה וכדומה יע׳ עט״ז משמע דפוסק ברחבו ורחבה דאין מוציאין אחרת ואפשר ג״כ אם נכתב רחב בלא כינוי דיכולין לקרותו כך ואפשר קיל מאם כתב ההיפוך ובאמת צ״ע בכל זה כי מב״י משמע דגם חסר ויתר דינם שוין לטעות גמור דאל״כ לא היה אומר שאגור העיד עדות בטילה יע״ש בפרישה ובפר״ח דאפי׳ חסר ויתר מוציאין ולדידן דאין מוציאין מ״מ צריך להתיישב בזה:

ומ״ש בשם הצ״צ סי׳ קי״ט מגרשיהם מגרשיהן כו׳ צ״ע ברחבה ורחבו כתב בפשיטות להוציא אחרת שאין משתנה שהקורא יכול לקרות בחולם שהם נחים נסתרים ומגרשיהן שענין והלשון משתנה בין זכר לנקיבה ונחים נראים למה הכשיר ומה בכך דאורחא דקרא להחליף יש איזה דרש ואף שכתב המ״א ולא היה צריך לכ״ז וכאלו אמר שאין זה טעם כ״א ט״א מ״מ צ״ע ועוד דא״כ כל ממוצא אחד נכשיר כמו נשכה לשכה וכדומה ואף שנראה שם מצ״צ דמ״ם ונו״ן דרכם להחליף בכמה מקומות ולפ״ז ה״ה מלת להם ולהן נמי כשר כה״ג מ״מ צ״ע ומ״ש הרשב״א לא הכשיר כו׳ עא״ר ה׳ דבכל גווני אין מוציאין: