פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קמ:ד

העולה עמ״א האדון ז״ל הקשה עמ״ש המחבר בש״ע התחיל תו לא התחיל ובהתחיל י״ל א״צ ברכה שנית כי דוקא בתורמסא דנפל מידיה ולא היה הברכה חל כלל על מה שבירך משא״כ כאן התחיל וקרא בחנוכה (אפשר אפי׳ בפרשה אחרת ממש מ״מ חיילא הברכה אקריאת התורה בציבור) דמי לסל מלא פירות כו׳ ול״ד לתורמסא דנפל מידיה כו׳ וכ״ת כאן הוי נמלך שהראו בחנוכה וכוונתו רק אחנוכה הברכה וא״כ מש״ה אף שקראו ג״פ חוזר ומברך בר״ח דא״כ לא הוי פליג הרר״ג ואמו שא״צ דודאי צריך גם הראיה מהירושלמי משמע שלא התחיל בשל חנוכה (יראה חיסר לשון מלת ל״א וכצ״ל ל״א היה להביא מירושלמי רק נמלך הוא) ומ״ש דהפסק אין מזיק באמצע כבסעיף ב׳ כוונתו מדאמר מפיגלא כל שהפסיק בין ברכה להתחלה אפי׳ בשתיקה הפסק הא באמצע כפוגלא וכן בקריאת ס״ת אין הפסק ומיהו לדידן בהפסק שתיקה בין ברכה לתחלת עשייה אין הפסק דלא קיי״ל כהך דפוגלא עסי׳ ר״ו במ״א ד׳ והנך רואה הא הפסיק בדיבור בין ברכה להתחלה הוי הפסק בחזרה עמ״ש באות הקדום (ול״ד לב״ה בסי׳ מ״ו ס״ט) ומ״ש וכ״ד הרב״י היינו דכאן לא הכריע ובר״ו בתורמסא הכריע צ״ל דכאן חנוכה ור״ח תרווייהו חובת היום הן ואה״נ הראוהו בפ׳ שאין חובת היום כלל דחוזר ומברך כתורמסא ומ״ש דהם עשו מדעתם כן ומדינא היה לקרות בחנוכה ולא לגרום ברכה לבטלה היינו לאותם גדולי הדור שסברי שצריך לחזור ולברך משא״כ למ״ד אין חוזר ומברך ולפ״ז בתרפ״ד ס״ג בהגה״ה אם התחיל בשל חנוכה צריך לגלול או דמודה אבודרה״ם בהתחיל דאין חוזר ומברך או אף הר״ב שהגיה שפיר הגיה דמספק אין חוזר ומברך ואם הראה מקום לכאן מ״מ מידי ספיקא לא נפקא:

ולפ״ז יש להסתפק בלקח ש״ר תחלה ובירך על מצות (לדידן) אי נימא דמפסיק ומניח של יד ומברך להניח כי ד״ת הוא והיו כסדר או נאמר לא תשא הוי ד״ת ודחי לאו הבא מכלל עשה ומניח של ראש קודם וע׳ סי׳ רט״ו ועסי׳ כ״ה ס״ו בזה ועמ״ש לעיל בזה אם היפך הברכות להניח על ש״ר ועל מצות על של יד יע״ש ואי״ה יבואר עוד:

עוד רגע אדבר כי בש״ע כתב והתחיל או לא התחיל והלבוש הוסיף או אפי׳ לא התחיל ולכאורה כי המחבר פסק כדיעה אחרונה כנראה מפרישה ר״ו (עט״ז) וא״כ אדרבא התחיל רבותא דחוזר ומברך והלבוש היפך י״א שא״צ באחרונה ונאמר כן דעתו מדהביא באחרונה לכן כתב או אפי׳ לא התחיל:

ומ״מ נראה לי דכל זה בהראו לו פרשה אחרת וסבור שזו חובת היום ועליה בירך י״א שחוזר ומברך משא״כ בשעות עד״מ פתחו ס״ת וסברו ששם כתובה פ׳ חובת היום ובירך ואח״כ הוצרכו לגלול שתיקה אין הפסק וכוונתו על חובת היום וא״ש ההיא דקמ״ג במ״א ד׳ טעות בס״ת כו׳ וגם כאן בט״ז אות ד׳ א״ש החילוק בין ס״ת פסולה לפ׳ חנוכה ובאמת המחבר סתם והראו פ׳ אחרת ולמ״ש י״ל בין חנוכה שסבור באמת י״ל חנוכה קודם ובין טעות גמור נ״ל. עמ״ש בט״ז מזה: