פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קמ:ג

ולהרמב״ם עמ״א הראה לב״י ובאמת קשה למה יועיל ברכת הראשון כיון שמברך לעצמו האידנא ובב״ח יש תי׳ לזה כמ״ש בט״ז ודע דלדידן דמברך לפניה מתחיל מברכו לא מברוך אתה עא״ר אות א׳:

מ״ש המחבר בסעיף ב׳ הוא דעת ר״א עט״ז אות ג׳ וראיה מק״ש קשה דא״כ בין אהבה לשמע איך מפסיק והא בין ברכה לעשייה ודאי חוזר ומברך וכן הוא בר״ו במ״א אות ד׳ וש״מ שאני ק״ש דהברכות אין עיקרם לק״ש דלא מברכין אקב״ו לקרות שמע כו׳ ועסי׳ נ״ט ס״ד בדיעבד אף להמחבר אין חוזר. ומדסתם המחבר משמע אפי׳ לא קרא ג״פ אפ״ה שח אין חוזר ומברך אע״ג דזקוק הוא לקרות ג״פ ובב״י בשם מהרי״א דרבינו יואל אין חולק עם ר״א כ״א בקרא ג״פ הא פחות מג״פ מודה ר״י לר״א דאין חוזר ומברך וקשה דבב״ח שם כתב דנראין לו דברי ר״א דדמי לשח באמצע הסעודה והתם הטעם דאי בעי לא אכל וכאן קודם שקרא ג״פ מחויב הוא לגמור ומיהו הלכתא אפילו מחויב לגמור כל שהתחיל במצוה אם שח לא הוי הפסקה וראיה מבוררת מהלל הביא הב״י בתרצ״ב מגילה ראיית הרשב״א בזה דאם מפסיק בהלל אין חוזר ומברך ועט״ז תל״ב אות ג׳ בדיקה אם שח אין חוזר ומברך לכתחלה ודאי אסור להפסיק ובדיקה גרע מכאן דכיון שהתחיל פסוק א׳ התחיל קרינן ובדיקה אין תלוי בדיקה שקודם למה שיש לו עוד לבדוק ואפ״ה אין חוזר ומברך והתחיל קרינן ביה. ולפ״ז ה״ה אכילת מצה כזית אם שח באמצע זית אין חוזר ומברך דהתחיל קרינן ביה ועסי׳ תע״ה מ״א א׳ וקס״ז במ״א אות ט״ז לעיסה לא הוי התחלה ומיהו לכ״ע אם שח בין ברכה להתחלה חוזר ומברך ובר״ז אי״ה יבואר זה דהיינו הפסיק בדיבור אבל בשתיקה לא ואע״ג דבסי׳ מ״ז כתב המחבר שי״א שאם הפסיק אין חוזר ומברך התם שאני עמ״א שם אות ו׳ מה שא״כ כאן נתקנה משום כבוד התורה בציבור כבסי׳ קל״ט ס״ח דמי לשאר עשיית המצוה דשח בין ברכה להתחלה חוזר ומברך כמבואר בכמה דוכתי הביאותיו קצת מהן בסמוך. והלבוש כתב דלא הוי הפסק דקיי״ל על ברכה זו יכול לסמוך כל היום משמע לכאורה דדמיא לברכת התורה בשחרית בסי׳ מ״ז ס״ט א״כ אפי׳ הפסיק בין ברכה להתחלה אין חוזר ומברך ומ״ש וקרא מקצת פסוקים צ״ל רבותא קאמר לאפוקי מרבינו יואל בקרא ג״פ חוזר ומברך ועפר״ח ולדידי צ״ע בזה:

והנה הראייה ממגילה והלל י״ל התם ברכה אחרונה מנהגא משא״כ כאן ברכה אחרונה חיובא ועסי׳ תרצ״ב בטור מ״ש על זה ועסי׳ קע״ח ס״א ואי״ה יבואר עוד במקום אחר וכאן אין להאריך עמ״ש באות שאח״ז אי״ה: