פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קלח:ב

לא עמ״א מלת לא יתחיל י״ל כלו׳ לא יגרום הא׳ שהב׳ יתחיל כך (וכ״ה בגמ׳ כ״ב א׳ אין מתחילין שהב׳ יתחיל) או מפטיר כה״ג א״ש בפשיטות כי הא׳ לא עשה כלום (ומדלא פירש כפשוטו אם עבר הא׳ לא יתחיל הב׳ ש״מ כה״ג נמי א״צ לדלוג אף שהטעות מתחיל מב׳ וז״ש א״ר א׳ וכן נוטה דעת המ״א) וראיה מהקרבתם מגילה כ״ב א׳ דברי המתחיל אין אע״ג דיודעים שהמפטיר בשנייה מתקנת רב עמרם:

ומ״ש המ״א בד״ה כתוב בד״מ וד״ה עוד בט״ז פירשנו זה דהתוס׳ חששו לנכנסים בכאן יותר מיוצאים דיש קצת הוכחה שלא קרא לג׳ כ״א וביום השבת דאל״כ היה לסיים ביום השבת ועפר״ח תכ״ג וכפי דעתי ההדיוטית נראה שכיון האדון ז״ל בזה כוונה מיוחדת כמו שאתה רואה כי בתוספות שם ד״ה אין י״ל בג׳ פנים או דפרשה ב״פ יש לחוש נכנסים וכ״ש יוצאים (דמאן דלא חייש לנכנסים חייש ליוצאים היפך סברת פר״ח בתכ״ג) ושאני וביום השבת דיש ב׳ צירופי טעמים א׳ ידוע לעולם תמיד קוראים כך וגם הוכחת דא״כ הג׳ היה לקרות ובראשי חדשיכם וזה היפך דעת תה״ד. וי״ל הפי׳ הג׳ ב׳ תירוצים א׳ ידוע שיש שם פ׳ ומ״ש לעולם היינו שיש פרשה. ותי׳ הב׳ ועוד דע״כ ידעו שג׳ קרא ג״פ דאל״כ הא יש לו לקרות לג׳ ובראשי חדשיכם ג״כ וזה מסכים בכל צד לתה״ד דפרשה ב״פ רשאי לסיים בתחלתה או סופה מהנך ב׳ תירוצים ולתה״ד א״א לומר כך דא״כ אמאי לא הביא לד״ה ואלו ודאי ממקשן אין כ״כ הכרע (די״ל עדיפא פריך עא״ר ב׳) אלא ש״מ דמפרש ב׳ תירוצים בתו׳ והיינו א׳ דיש פרשה ועוד את״ל דזה לא יועיל מ״מ בר״ח יש הוכחה מדקראו ג׳ גברי בפ׳ תמיד וביום השבת (שאין כ״כ מענינו של יום) היה לקרות כהן ולוי עד ובראשי חדשיכם וג׳ ורביעי מחצה בר״ח לכבוד היום ויהיו שקולים ש״מ כו׳ וזה הפן השני ולפ״ז אדרבה התי׳ הב׳ סותר דינו של תה״ד בעלמא ולזה צירף קושיית הגמרא לתי׳ א׳ ולזה כתב המ״א ולא נהירא דהפירוש בתוס׳ או כתי׳ א׳ או כג׳ והבן: