פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קלז:ו

ושנים עמו עמ״א לפי שאין ברור אם מברך כמ״ש באות הקדום נתן טעם שאין קריאה פחות מג״פ עט״ז ג׳ ועפר״ח:

הביא תשובת מוהר״ם מלובלין ז״ל והקשה עליו א׳ מ״ש הגמי״י בשם מ״ס אפשר בלא ברכה לזה אמר שלא. ראה מ״ס גופא פכ״א ה״ו דמבואר דמברך אף די״ל התם בדילג פ״א ולא קרא כ״א פסוקים כ״א א׳ קרא ב״פ כמ״ש באות ה׳ מ״מ איך כתב הגמי״י בשם מ״ס בלא ברכה והא שם ודאי בברכה ואמנם אפי׳ נאמר דמברך שם אפי׳ קראו כ״א פסוקים בפרשת המועדות דמוספין יש להסתפק (היינו מוספי היום שקורין בספר שני) כי פרשיות המועדות בספר א׳ הוא תקנת משה רבינו ע׳ קל״ה בריש הסי׳ מ״א ופרי החג בספר שני בסוכות הוא ג״כ תקנה מהם אבל מוספי פסח ושבועות הוא תיקון רב עמרם כמ״ש המ״א לקמן בשם הב״י ברפ״ב ואמנם מ״ש שלא ראה מ״ס גם בהגמי״י לא ראה בפי״ב מה״ת אות מ״ם שמבואר שם דמברך יע״ש והנה בלא״ה קשה לי עמ״ש מור״ם מלובלין ז״ל דאספיקא לא מברכין בשלמא אם מברך אקב״ו שפיר משא״כ דנתקנה מפני כבוד התורה בציבור כמ״ש בסי׳ קל״ט ס״ח וכמ״ש בריש סי׳ קל״ה א״כ ל״ש זה גם למ״ש הפרישה בסי׳ ס״ז ספק ק״ש דמברך דכל שמחויב לעשות וא״י אם עשה מברך וכאן נמי הכין הוא דודאי מחייב לקרות היום אם ביום הב׳ או ג׳ וא״י אם יצא (דכה״ג לא אמרינן ספק דרבנן לקולא דומיא דעיר ספק מוקף חומה דקורין בשניהם (ע׳ ר״ן מגילה) ומיהו המ״א בסי׳ ס״ז הביא תשובת הרשב״א דהכי נתקן יע״ש. ולדינא העלה דמוספי היום שהם חובת היום אם לא קראו כלל אע״פ שקראו ה׳ גברי בספר א׳ מוציא ס״ת וקורא בברכה ול״מ פרי החג אפי׳ מוספי פסח מדסתמו התוס׳ מגילה כ״ג א׳ ד״ה חד אמר יע״ש מחובת היום צריך לחזור ואפי׳ י״ל בהא מ״מ אין חשש ברכה לבטלה דמה לי אם קרא מיד חובת היום או אחר זמן. ובדילג פ״א אין חוזר דכ״ל שכן מפ׳ המועדים (וא״י מלת כ״ש דפרי החג מבואר בגמרא נמי הכין הוא ואפשר לדידיה דפ״מ אין חוזר) וא״כ בנידון מור״ם מלובלין ז״ל הוי כאילו לא קרא כלל כו׳ ומשמע אם קרא ביום הג׳ דבקיאין כו׳ אין חוזר ומברך על יום השני כ״א קורא בלא ברכה כפסק מור״ם מלובלין ז״ל כה״ג גם אמנהג״א לא מברכין ושאני קידוש י״ט שני דמברכין דלא לזלולי והדברים ארוכים אין עת האסף פה:

ומה שצוה האדון ז״ל לעיין בלבוש ס״ו שסובר כפי הנראה כמוספי היום אפי׳ דולג פ״א חוזר ומברך דעיקר חובת היום הוא ומה״ט פרשת פרה הכין הוא דחובת היום הוא (לטהר טמאים לפני פסח) ומיהו פרשת פרה יש ג׳ טעמים א׳ שהוא ד״ת לי״א כמ״ש מוהר״ם ז״ל ב׳ דהוי רק רמז בעלמא וכאילו לא קראו כלל לא וכמ״ש המ״א אות י״א ושם יבואר עוד אי״ה וה״ה בחובת היום אם דילג פ״א אין חוזר אבל כל הענין חוזר וביום הג׳ הוי כאילו לא קרא כלל:

נסתפקתי בדילג פ״א בשבת בפ׳ שקורין אותה במועדים מהו דע״כ חוזר דלא יקראו זה הפסוק קודם השלמת התורה משא״כ כה״ג וע׳ לבוש ס״ה ומ״ש שם ב׳ וה׳ אין מחובת היום לשיטתיה בס״ו וצ״ע מ״ש מדסתמו ל״מ בחג דינא דגמרא עמ״ש בקל״ח מזה: