פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קלו:א

מצוה עמ״א משמע דת״ח מופלג בעירו קודם לעשיר נכבד כו׳ וברפ״ב לפני ת״ח שאין מופלג. (ומה שנוהגין באיזה קהלות קטנות לקרות לפי השנים או לפי החתונה ע״ה קודם ת״ח לאו שפיר עבדי ואיסורא הוא) עט״ז בקנ״ג אות י״א:

המחבר כתב שבת וי״ט ויוה״כ אע״פ שחשב ז׳ מדריגות דסובר רשאי להוסיף בי״ט ויוה״כ כבסי׳ רפ״ב והטור כתב בשבת לפי הסדר י״ט ה׳ יוה״כ ו׳ עב״י ע׳ פרישה בחול פשיטא קורין שלישי הגדול יע״ש וערש״י גיטין סמך א׳ ד״ה מי בשבת דלא ליתי לאנצויי משמע בחול לא ובימי התלמוד וה״ה עכשיו יכול לקרוא בחול למי שירצה:

הלבוש אע״פ שכתב ברפ״ב שאין מוסיפין ביו״ט ויוה״כ אע״פ כן כתב כאן י״ט ויוה״כ כי מדינא אפשר רשאי עיין רפ״ב בלבוש ומ״א מי הם הקודמים והחיובים ועא״ר כאן בשם כ״ג הנושא בתולה קודם לנושא אלמנה ואלמנה לחלוצה וחלוצה לגרושה ועפר״ח קל״ה ס״ב וחולק לגרושה וחלוצה עמ״ש בקל״ה מזה. אם קראו לא׳ לס״ת וחטף חבירו או קנה ששי וכדומה עח״מ שפ״ב בש״ך וא״ר כאן יע״ש. מ״ש ת״ח בעל הוראה קודם לת״ח מפולפל ואין בעל הוראה יראה דהיינו סיני ועוקר הרים סיני עדיף. ומ״ש המ״א חת״ן בראשית עולה במקום כה״ן או חתן בראשית לחוד או ישראל במקום כהן בפרשת בראשית עמ״א קל״ה זיי״ן: