פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:נו

המונעים עמ״א הנה דין זה הועתק מר״מ פט״ו מה״ת ה״ג וה״ו ותרתי קאמר שאר עבירות אין מונעין אפי׳ חילל שבת דכגוי לכל דבריו מהני עכ״פ תשובה וכן מומר להכעיס בא׳ ממצות מהני תשובה (ערש״י חולין ה׳ האי תנא חמירא שבת מע״ז אפ״ה לא עבד ע״ז ממש ומהני תשובה) וברינון אף ע״ז או שפיכות דמים לא פסלינן וזה כתב בה״ו מירושלמי גיטין הניזקין הל׳ ט׳ יע״ש ובה״ג כתב שאר עבירות אין מונעין אפי׳ שבת ולהכעיס כשעשה תשובה (עפר״ח) וז״ש המחבר תרתי שלא מדקדק כו׳ אפי׳ חומרת שבת כו׳ ורינו״ן ע״ז או ש״ד והר״ב סיים ארישא וא״ש דברי המ״א בשם ראב״ח שבת ולהכעיס תשובה בעי ורינון אפי׳ תשובה א״צ. ועא״ר ס״ט ולפי מ״ש א״ש ואין ת״י תשובת ראב״ח:

והוי יודע דש״ד באונס יראה דאין ג״כ דסברא הוא דמה חזית אבל בהשליכוהו על תינוק מסתברא דכשר הוא אפשר בלא תשובה עתוס׳ פסחים כ״ז א׳ ג׳ עבירות יהרג ואל יעבור ואף בד״מ פט״ו שם ה״ג בש״ד כתב בשוגג (למאן דגרס כן) ולא באונס זה לאו אונס מיקרי כאמור ומסתברא זרק חץ לעשרה ט׳ עכו״ם וא׳ ישראל קבוע נמי לא ישא כפיו דספק רוצח הוא:

וראיתי להגאון המפרש בירושלמי (דפוס ברלין) גיטין הניזקין הלכה ט׳ בתוס׳ ד״ה שלא תאמר דש״ד חומרא בעלמא ואם עלה לא ירד או א״ל לעלות חייב לעלות ובהכי איירי. הירושלמי של״ת פלוני שופך דמים כו׳ בתוס׳ סנהדרין ל״ה ב׳ ד״ה שנאמר כתבו עוד תי׳ ומשמע לעיכובא ומדברי קבלה ואפי׳ להב״ח הביאו המ״א אות ה׳ י״ל העמידו בד״ק דהוי כעין של תורה (עיין ריש ה׳ מגילה) כ״ש להמ״א ושאר אחרונים דהעמידו דבריהם ואי״ה בסוף הסי׳ יבואר עוד גם מ״ש שם ד״ה ומי דאין נשים וטף לא יברכו דמי יענה אמן וכבר כתבנו במ״א ל״ז ול״ח דאין נראה כן וגם הר׳ ז״ל כ׳ בבבלי לא משמע כן. וע׳ לבוש ודבריו צ״ע ואמת בש״ע סעי׳ ל״ו אם העם מרננים ישא כפיו ולמה כפלו כאן: