פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:נד

מומר עמ״א וכ״ה בבדק הבית לחלק בין המיר לחוד ולא עבדה באונס נ״כ אף להר״מ אבל עבדה בלא המיר אף באונס אין נ״כ אפי׳ עשה תשובה עיין ר״מ פט״ו מה״ת ה״ג והמ״א פירש דברי הר״מ ז״ל מה דפלגינהו בתרתי דלדת מי שאין עע״ז כלל (כמבואר בי״ד ה׳ יי״נ) קיל משא״כ המיר לדת עט״ז אפשר בלא עבדה ובאונס נמי מפסל לנ״כ. ומ״ש ערל כו׳ העלה דאסמכתא הוי ולקולא מקשינן לנזיר דערל נזיר ונ״כ ומומר להר״מ מטעם קנסא בע״ז נ״ב אף אם נאמר דקנס בבית חוגיו ובע״ז מדינא ומש״ה זה מחלל עבודה וזה לא כמבואר פ״ט מהלכות ביאת מקדש מ״מ פשיטא דמומר נמי שייך קנס לנ״כ ועיין חמד משה ולמ״ש א״ש) ומ״ש הר״מ ז״ל פט״ו מה״ת ה״ד דברכה כעבודה אהיתרא מהדר דוקא בבת אחת דלקולא מקשינן ולא לחומרא (ואץ הלשון משמע כן ועוד מה יענה שם בה״ג עע״ז דברכה כעבודה כו׳ ולדידיה רק מטעם קנס) והנה הפר״ח כתב בסעיף ל״ט דערל אין נ״כ וכ״כ בה״ג וכתב הפר״ח הטעם דערל מחלל עבודה כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מה׳ ביאת מקדש ה״א ופשיטא שאין נ״כ וא״י דבעל מום יוכיח דחילל ונ״כ. גם אין לומר דתליא באכילת קדשים דערל אין אוכל ונ״כ דא״כ צ״א ופרנס כהנים עתה כולנו טמאי מתים וטמא אין אוכל ונ״כ. ומיהו למ״ש הר״מ שם דלקה והרי הוא כזר ומ״ה לוקה משמע דערל הוקש לעכו״ם וזר גמור הוי וא״כ פשיטא דאין נ״כ ועכ״מ שם דכתב דערל לוקה מגמרא ורצה רבינו להסמיך אקרא דבכלל זר הוי ובפתיחה כוללת כתבנו דהלל״מ א״א לחייבו מלקות וכדומה אם לא שיהא רמז בתורה א״ש ואי״ה בט״ו ל״ה אבאר עוד. פצוע דכה עח״מ אה״ע ה׳ א׳ ולדינא צ״ע ועם כהנים אחרים י״ל ג״כ בלא ברכה והוי כעין ס״ס: