פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:נא

שהרג עמ״א עב״ח מדכתיב (ישעיה א׳) גם כי תרבו כו׳ היינו אפי׳ עשה תשובה לא מהני והנה מ״ש המחבר בשוגג וכתב שכ״כ הר״מ ז״ל בנוסחי דידן פט״ו מה״ת ה״ג אין שם בשוגג והנה בלח״מ שם דהוקש לעבודה יש לאקושי לנזיר לקולא (כפי סברת הכ״מ ומ״א נד״ה ושאר פוסקים הגמרא דתענית כ״ז עיקר דלא כט״ז כ״ז ול״ה) ותי׳ דלא גרע מהורג נפש וכ״כ תוס׳ סוטה ל״ט א׳ ד״ה כי בשאלתות פ׳ קרח יע״ש וא״כ ע״כ בהורג נמי שוגג אסור ומינה אפי׳ באונס דלא כא״ר אות ס״ג ואמנם לפי מ״ש הט״ז ל״ה דהיקש גמור הוא כפי גמרא דסוטה ל״ח א׳ וב״מ מבניו נפקא דמותר דכל בתולדה איתרבי להיתירא וכל במעשה אסור ולימוד גמור הוא אמור מעתה דמומר דמחלל ענודה בנ״כ אם עלה ירד אבל שימש בבית חוץ למקדש לשם ה׳ או רוצח דאין מחלל עבודה כמבואר בפ״ט מה׳ ביאת מקדש הי״ג וי״ד רק עובד עכו״ם מחלל עבודה א״כ אם עלה לא ירד ועיין שם מ״ש בשוגג ומזיד הא באונס לא חילל (ובשוגג חילל היינו מדרבנן נראה לי) ולענין נ״כ לכתחלה אף באונס כל שעבד ממש אסור לכתחלה ועמ״ש באות נ״ד מזה ועמ״ש בט״ז עוד מזה בעזה״י. פ׳ משפטים כצ״ל על רעהו הרג עכו״ם י״ל דאין נ״ב יע״ש ומיהו מורידין י״ל דנ״כ: