פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכד:יח

וכן עמ״א הנה בקדיש וקדושה וברכו נמי כל שלא שמע על מה הוא עונה והנך נראה כמחייב בדבר ולהמחבר והר״ב יודה בזה בסעי׳ ח׳ איך יענה כאן ואזיל לשיטתיה באות י״ז דכל שיש גדר אמן יתומה לא מהני תנאי דארחות חיים כלל לז״א דאין זה מיקרי מחויב שביחיד א״א זה. ומכאן באמת קשה דמבואר דאף ברכו עונה ברוך ה׳ המבורך עם הציבור אע״פ שלא שמע כלל מהמברך וצריך לחלק בין שומע מפי ציבור ובין שומע מש״ץ לבד וכמ״ש הא״ר בקל״ט אות ט׳ וזה מותר למ״ש המ״א בנ״ז א׳ ולולי דברי האדון ז״ל בכאן הייתי אומר מ״ש קדושה וברכו היינו ג״כ הך דינא דמהרא״י ז״ל בעוד שמתפלל שמע מהמברך ברכו וסיים תפלתו והקהל עונין עונה ג״כ אבל הוא ז״ל סובר דקאי נמי אלא שמע כלל קשה וצ״ע:

יראה לקבל ש״ץ חסיד ביותר טוב ואפשר יכוין ואנו אין מכוונין כבסי׳ ק״א ס״א בהג״ה ויוציא לנו דהוי כאין בקיאין ומוציא הש״ץ והבן ועא״ר: