פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכד:יד

מיד עמ״א בקונטרס קטן שלי (הביאותיו באות י״ב) דיראה שאין לענות אמן הקהל עד שסיים הש״ץ אמן בקדיש ומיהו כשמאריך בניגון יאמרו מיד אחר דאמירן בעלמא אבל במאריך בסוף הברכה בניגון יראה דאין לענות אמן כ״ז שלא סיים הברכה עסי׳ רט״ו ס״ג אחר קטן בר חינוך עונים אמן ויראה ודאי אחר חרש ושוטה אין עונין אמן דלאו בר מצות כלל אפי׳ מדרבנן ונשים שמברכות על מ״ע שהז״ג לולב כו׳ כיון דרשות להם ג״כ רשות לענות אחריהם אמן אבל לא חובה עיין רט״ו ס״ב התם המברך חייב בה ע׳ פר״ח כאן וקכ״ח סי״ג כשאומרים הכהנים השם יאמר אמן ובקכ״ח כתב ב״ח וב״ש ואפשר תרוייהו יאמר ועמ״א רט״ו אות ג׳ כשמברך לישראל אפילו בלא הזכיר השם כמו הרחמן יאמר אמן מ״ש הר״ב בשם הרד״א יש לענות מיד אמן יראה תכ״ד כדיבור דמי ומחלוקת הפוסקים י״א ג׳ תיבות וי״א ד׳ תיבות כבסי׳ ר״ו בט״ז ומ״א ג״ד מ״ש המחבר כאן ברכה שמחויב בה (היינו לצאת להמ״א וט״ז) צריך לשמוע כל הברכה ויוצא וא״ל לא יצא ואע״פ שכתב המחבר לא יענה אמן כלומר ולסמוך ע״ז לצאת וכבר הארכנו בזה בט״ז אות ד׳ ועסי׳ רי״ג ס״ג וא״ר שם אות ה׳ ולבוש שם דמשמע הטעם דמצות צריכות כוונה וזה סותר למ״ש המ״א ס׳ ג׳ וע׳ ר״ט ס״ג כ״ז העתקתי מקונטרס ישן הנ״ל מ״ש המ״א בק״ב לא מצאתיו ועסי׳ קכ״ח במ״א ע״ג: