פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קא:ג

ומשמיע עמ״א כתב מס׳ הזוהר אין ראיה די״ל (דס״ל ט״ס) דכוונת הזוהר שלא ישמיע לאחרים כמ״ש רמ״א בקמ״א ס״ב ובד״מ שם יע״ש ומ״ש ופשוט דיצא כו׳ א״י מה מלמדינו דהא בסי׳ ס״ב אף בק״ש יצא ובירושלמי הביאו הבי׳ והגמ״י הדין צורכה לר׳ יוסי ולא לדידן ודברי הש״ע ל״ק אהדדי דכאן כתב משמיע לאזניו ובקמ״א חשש לזוהר ובזוהר אמר בגווני דתפלה י״ל דכאן בגמרא דידן ובירושלמי מבואר דצריך להשמיע לאזניו (בירושלמי מבואר דצריך ובגמרא רשאי) פסק כן משא״כ בקריאת ס״ת דכיון דמוציא בשפתיו לית ברכה לבטלה חשש לזוהר וראיתי בדרישה קמ״א הקשה כן ולמ״ש א״ש. ובזה י״ל דה״פ ומ״מ דיעבד ודאי יצא א״כ יש לחוש לזוהר דלא ישמיע לאזניו דמחמיר ולית כאן קולא וכ״כ הפר״ח דראוי לחוש לזוהר ומ״ש בשם האר״י ז״ל אפילו פסוקי דזמרה אין ראוי להרים קול כי השם שומע בלחש לא כמו אותם המגביהים קולם יותר מדאי ומיהו בשבת נוהגים א׳ אומר פסוקי דזמרה בקול רם שפיר דמי: