פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם י:ט

הראשונות עמ״א והוא דעת הרא״ש ובין להוסיף או לבטל כשר בחתך א׳ משתיהן להוסיף אם חתך הראשונות כשר באחרונה דתחלת עשיית האחרונות לא מעשה כלל דב״ת קאי וקציצת הראשונות זהו עשייתן של אחרונות וכ״ש אם חתך אחרונות דהראשונות תחלתן בכשרות וה״ה לבטל הראשונות וחתך א׳ משתיהן כשר ואפי׳ באחרונות וכרבא דב״ת כשר בא׳ משתיהן וה״ה בלבטל כשר א׳ משתיהן וכמ״ש הב״י פי׳ א׳ וחשבו לדוחק או יאמר כפי׳ מהרי״א שם דלבטל פשיטא כשר באח׳ משתיהן דעשייתן בכוונה לשם ציצית היה משא״כ הטיל לבעל ג׳ דכוונה לאו כוונה הוא דפטורה דאין לה ד׳ כנפות ומ״ש ברמזים ורבינו ירוחם פסיק לקמאי כשירות בבתראי רבותא בנתכוין להוסיף וארבא קיימי וה״ה בלבטל כן ומ״ש ב״י ד״ה והיכא דפסקינהו לבתראי נראה בכל גווני כשר בקמאי דכי מפליג כו׳ היינו לומר דאף את״ל לפלוגי בין הוסיף ובין לבטל כרב פפא הוא בחתך קמאי דבתראי בהוסיף כשר ולבטל פסול לרב פפא (לפירש״י ורא״ש) משא״כ חתך בתראי דלהוסיף כשר בקמאי לרא״ש ה״ה לבטל דקמאי בהכשר נעשו אבל מדברי הב״ח וט״ז לא משמע כן ואין להאריך ועא״ר אות ח׳. והוי יודע דבל תוסיף לעבור בזמנו לא בעי כוונה ושלא בזמנו בעי כוונה ועב״ח משמע דזמנו אפי׳ נתכוון לבטל קאי בב״ת ולא משמע כן בר״ה ואם הטיל בלילה בכסות יום (עסי׳ י״ח) י״ל הוי שלא בזמנו ונ״מ לעדות ועמ״ש בפתיחה כוללת וכאן אין להאריך בזה: