פרי מגדים על אורח חיים, הקדמת המחבר

הקדמת המחבר

מסקינן בקידושין דף מ״ה ע״א לימוד גדול שמביא לידי מעשה ושניהם בידו כפירש״י שם: ות״ת דרבים פשיטא שמזכה רבים: וגם צריך מקודם לידע הדין איך יעשה המצוה ואשרי מי שזוכה לידע סודם כי אז עושה בשמחה ובטוב לב משא״כ אם עושה מצות אנשים מלומדה עושה בכבידות ועצלות. ובביאורי לקהלת כתבתי ע״פ (קהלת וי״ו חית) כי מה יותר לחכם מן הכסיל מה לעני יודע להלוך נגד החיים כי יארע שחכם וכסיל יעשו פעולה טובה. ואמנם לחכם בא לו הפעולה עפ״י חכמתו והשתדלותו. ויודע תכלית הדבר והטוב שיבא מן הפעולה ההיא הנה בעת עשיה ישמח על חכמתו שהביאה לו לעשות פעולה ההיא הטוב שנמשך לו ממנה. לא כן הכסיל שבמקרה בא לו הפעולה ההיא לא ישמח בעת עשותה ואין יודע ערכה והטוב הנמשך ממנה. והחכם עושה המעשה ההיא בכל התאמצות באופן היותר נאה ומעולה וז״ש כי היתרון בין חכם וכסיל שעשו איזו פעולה כאחד כן הפרש בין עשיר בתורה ועושה המצוה בשלימות ובשמחה אבל העני בתורה עושה מצוה להלוך נגד החיים הנצחיים א״א לעשות בשלימות לכן צריך לימוד קודם. וכן אדם צריך להיות שלם בתורה ובמעלות ומדות וגם בעל מעשה והנה מעלות ומדות יש מהם בתולדה ויש שיקנה ע״י ההרגל וההתמדה וזריזות אבל מעשה הכל ע״י מעשה ידיו ואבאר זה: המדות ומהם עניו ושפל רוח קר בטבע לא נצב לריב מהר בעל רחמים לא אכזרי וכדומה לזה יצוייר בתולדה וטבע ויש ע״י ההרגל כמאמר החכם ההרגל טבע ב׳: ומעלות יצוייר מהן רק בתולדה כמו היופי והנוי והזכרון וכדומה ואמנם להיות סופר מהיר ולנגן בכלי שיר ובעל מלאכה רק ע״י ההתמדה וההרגל: אבל בעל מעשה שיעשה מצות הכל תלוי בבחירתו. וחכם וכסיל מכריזין. מ״מ יתהפך הדבר שיהא חכם להרע וכ״ש צדיק ורשע לא קאמר. וא״כ עיקר הלימוד שיבא לידי המעשה. ע״ד אל יתהלל כו׳. והיינו שילמוד הגמרא עם תנ״ך וספרי הפוסקים שידע הדין על בוריו. ובעו״ה בצוק העתים ופרנסה קשה נתמעטו הלבבות א״א ללמוד כראוי ומונעים רבים וגם בני אדם מתרשלים בעצמם כמ״ש בספר הנחמד יד יוסף לרבינו יוסף צרפתי פ׳ ואתחנן מאמר החוקר המעלות ראוי שיופעלו כמו שראוי בעת הראוי במקום הראוי (כלומר ג׳ תנאים צריך העושה לעשותם כמו שראוי לעשות בזמן הראוי במקום הראוי כמו שקרה לבן כפר שאמר לו הרופא שיקח רעבארבר״ע וכדומה וירפא מחוליו הוא סבר קיחה ההמונית ממקום למקום לקח מעם ממנו והניח בכנף בגדו אצל החזה בחוץ. אמר לא כן הוא צריך כך וכך משקל ולטחון ומים חמין וכדומה ולגמוע וחדר נאה לזה ובימי הקיץ כו׳) וז״ש משה רבינו עליו השלום ואתחנן כרש בפתח דרך תחנונים כמו שראוי. אל ה׳ לבדו לא ע״י אמצעי מלאך ובתורת רחמים. בעת ההיא בעת רצון ובעבר הירדן ועכ״ז לא הועיל ודאי אתם גרמתם ויתעבר בי למענכם כו׳: ומכ״ש עתה שלומדים במהירות לא כמו שראוי ולא בעת הראוי בעו״ה כל יום נתמעטו הלבבות והעונים מתגברים ולא במקום הראוי כי קאי חד כרעא כו׳. ודאי אין לנו שום הלכה ברורה כ״א אחר עיון היטב אפשר כולי האי ואולי ולכן אין לסמוך על חיבורים חדשים כ״א אחר עיון היטב כ״ש איש כמוני כו׳:

כה אמר יוסף ראה ראיתי את העני עם בני ישראל ת״ח נעים ונדים מטולטלים ומטורפים חסירי לחם תשושי כח מרוב דוחק ולומדים תורה לשמה מתוך עוני זו הלחץ אשריהם בעוה״ב ויזכו לרוב טוב הצפון לשתות מיין המשומר בענביו כמ״ש בספר מטה משה (דף כ״ב ע״ג דפ״פ ד״מ בשער החמישי) וז״ל שם: כי כמו שאוכל ענבים ומתענג באכילתן ואם לא ראה יין מימיו לא יוכל לשער שיצא מענבים דבר יותר ערב ותענוג יותר מועיל מהם. מי שיאמר לו שישיג מעבודת הגפן תענוג יותר נפלא מאכילת ענבים יפלא מזה ולא יאמין שיהיה כן. אבל כשישקוהו מהיין יכיר וידע שהיין היוצא מענבים יותר משובח ויותר מועיל מענבים ויפלא איך דבר מופלג מתענוג כזה יוצא מהענבים: וכן הנפש לא תוכל לשער שמעשיית המצות תשיג התענוג הרוחניי המושג עד שתפרד מהגוף ואז תכיר ותדע איך התענוג יושג בעשיית המצות כמו שיושג היין בעבודת הכרם ולזה נקרא יין המשומר בענביו לומר כי כמו שאין דמיון בין תענוג ענבים לתענוג היין כן אין דמיון בין תענוגי עוה״ז לתענוגי עוה״ב ולזה שכר ההוא מעותד לת״ח לעוה״ב כי כל ת״ח מסלק עצמו מכל תענוגי עוה״ז כי זולת זה א״א להתקיים התורה בידו. ואין ניכר שום תועלת אצלו בעוה״ז כלל. ואדרבה הוא גרוע משאר בני אדם. כמו שאין היין ניכר בענבים ולזה אמרו בחולין פ׳ ג״ה אשכולות שבה אלו ת״ח רצו בזה כמו האשכול היין סגור בתוכו כן הת״ח השכר עוה״ב שהוא יין המשומר בענביו כנוס אצלו ולא יושג עד שתפרד הנפש מהגוף כמו שתכלית האשכול לא יושג עד שתפרד היין ממנו כנזכר עכ״ל הזהב:

והנה מהכת ההיא רצוני הלומדים תורה לשמה בקושי ולחץ ויסורים כי בלתי זה א״א לקנות שלימות התורה וקריאת רות בשבועות וכמה מאמרי רז״ל מורים על זה ואב לכולם ג׳ נתנו ביסורים כו׳ מהם זוכים להרביץ תורה ברבים עם תלמידים ומגדיים נעשו תישים ותרב הדעת ויש אשר לא זכו לזה מצאו עזר ותרופה לנפשם שכותבים בעט ברזל ועופרת ושמעתייהו מבדרין בעלמא: ובפרט בעת ובעונה הזאת שמלאכת הדפוס מצוי ויישר כוחם של המדפיסים כי בעו״ה בצוק העתים לולי הדפוס ח״ו נשתכחה תורה מישראל לולי ה׳ הותיר לנו שריד וברכות יחולו על ראשם כי ת״ל מצוי ספרים ישנים מקדמונינו ז״ל אשר ממש כבר נשכח זכרם והחזירו עטרה ליושנה ברך ה׳ חילם ופועל ידם תרצה אין פרץ ואין יוצאת ברחובותיהם אמן. ובס׳ הנחמד יד יוסף הנ״ל פ׳ שלח בשם מדרש משלי ע״פ ברוב דברים לא יחדל פשע הביא ב׳ מליצים עמדו לשני אדריינוס א׳ למד זכות על הדיבור ואחד על השתיקה התחיל המליץ ללמד זכות על הדיבור כי בלתו א״א כלל אמר הקיסר להב׳ תלמד אתה על השתיקה התחיל מדבר בא הא׳ וסטרו על פיו ולמד מליצה מדידיה אדידיה וע״ש יפה. והנה עט סופר שליח הלב ולפעמים יותר פועל מהדיבור כי הדיבור במקומו וכתב למקום רחוק ולרבים ע״ד המות וחיים ביד הלשון וכי יש יד ללשון זה הכתב ע״כ לקחתי עטי אתי ורשמתי מה שלמדתי בעזה״י:

ואני הדל והצעיר יוסף מלמד תינוקות הייתי בק״ק לבוב והעמדתי מעט תלמידים ת״ל חשובים וכבר אמר החכם מה שהרצון חשק אפיסת היכולת עשק (עב״ח בהקדמה ובמילי דרשות ראוי להיות מבינוני עבר אבל בתורה ההיפוך וע״ד לכל תכלה החשק הוא הקץ וסוף חשב לעשות ונאנס כאלו עשאה עיין יד יוסף פ׳ אמור) על כן מה שחנני ה׳ ראיתי לרשום וזה שלש פעמים עזרני ה׳ וגם הפעם הד׳ פה ק״ק פפד״א זכיתי שספריי יוצאים לאור עולם ע״י מלאכת הדפוס לא במעשי ידי כ״א חסד חנם חנני ה׳. ומעתה כפי פרושות השמים יעזרני ה׳ שאזכה להדפיס חיבורי על א״ח ויהיה חינו נטוי בעיני הלומדים. ומשפט הספר ומעשהו כמשפט ספרי פרי מגדים על י״ד הנדפס בק״ק ברלין וגדול יהיה בעזה״י חיבור זה בכמות ואיכות ויש בו שנים עשר מעלות טובות שש מהן מבוארים בספר פ״מ על י״ד ואלו הם:

א׳ כ״מ שדברי הט״ז ומ״א נכתבים בקיצור וצריך ביאור כתבתי פירושים כפי דעתי. ולפעמים מביאים איזה ספר בקיצור וסמכו על המעיין ומי שאין לו הספר ההוא אין מבין ביארתיו יפה. ובפרט דברי המ״א עפ״י הרוב בקיצור מופלג וציינתי באותיות לבית אבותם במקום שציינו הם ז״ל ככה עשיתי בכל אות ואות ממש והראיתי לפעמים במקום שהמעיין חושב שהם דברים פשוטים שכוונה גדולה כיונו ולרוחב שכלם היה די להם הקיצור:

הב׳ במקום שהט״ז ומ״א חלוקים הן במקומם או שלא במקומם הבאתיו ולפעמים שנראה כחולקים ולאחר העיון הם לאחדים את הכל פירשתי יפה ת״ל:

הג׳ כ״מ שיש איזה קושיא בדבריהם הן מדידהו אדידהו או מגפ״ת ופוסקים הן מה שהקשו עליהם החיבורים הבאים אחריהם או אני עיינתי ותירצתי אם הייתי יכול או מה שתירצו החיבורים הבאתי:

הד׳ איזה דין מחודש אחר החיפוש והיגיעה הן בספרים הקדמונים או בחיבורים הבאים אחריהם הבאתי על נכון. גם איזה ט״ס בדפוס או לא הובא הדף על נכון תקנתי:

הה׳ לפעמים כתבתי איזה מחודש דין דרך שו״ת בפלפול וסברא ורשמתי אצלו שושן ותבנית יד לומר ראה זה חדש הוא:

הו׳ לפני כל הלכתא כתבתי בפתיחה דברים כוללים ונפלאים כאשר יראה הרואה כל אלו הם בכאן ע״פ המעלות המובאים בספרי פ״מ על י״ד:

ואלה הנוספים כאן המעלה השביעית כאשר ידוע דרך המ״א קדוש וטהור בקיצור מופלג כותב ״וכן מוכח בגמרא״ ולא רמז מיניה כלום או ״אמרינן בגמרא״ תו וכדומה ולא נודע מקומו איה פירשתי בעזה״י כפי כחי:

הח׳ בבאר הגולה שמתי עיוני בקושיא ותי׳ או איזה ט״ס בדפוס תקנתיו או אם מחולק עם הט״ז ומ״א רשמתיו:

הט׳ לפעמים הבאתי איזה קושיא ותי׳ השייך לגפ״ת ואיזה פירוש ואם מעט הוא המעיין ימצא בו תועלת:

הי׳ כתבתי כללים קצרים השייך לפוסקים ולפעמים גם בגפ״ת יש מהם תועלת:

הי״א כתבתי פתיחה כוללת בריש הספר מלבד הפתיחות השייכים לכל הלכתא דברים נפלאים שייכים לכל חלקי הש״ע ובה״פ ג״כ הארכתי מאוד ובסוגיית טכ״ע.

המעלה השנים עשר רשמתי כמה דפין הנהגות השואל והנשאל דברים רבים השייכים לכאן וליורה דיעה וכמה הלכתא גברותא ימצאו בו המורים בעזה״י ישמחו וירוו המורים צמאון בה״פ כמה שו״ת השייכים לי״ד יוכללו בה״פ ובה״פ דבר בעתו מה טוב ושאר מעלות שא״א לפורטם הנה את הכל הוספתי מחול אל הקודש והמעיין ימצאם בעצמו:

כתב השל״ה דף רס״ד ע״ב בהג״ה בגלות מרמ״ח מ״ע חייבים קכ״ו מ״ע ומשס״ה ל״ת רמ״ג ס״ה שס״ט וסימנך אני ישנ״ה ולבי ער עם ד׳ אותיות שס״ט (כלומר בגלות נרדמים בלי תשובה)וחסרו ממ״ע ול״ת רמ״ד. אותיות מרד כשמרדנו בהקב״ה והחרבנו מקדשנו וגלינו מארצנו. ממ״ע קכ״ו מ״ח מהם חייב כל אדם וע״ח מהם מי שנזדמן לו ומרמ״ג ל״ת אין חייב אלא רכ״ב והכ״ג הנשארים (לכאורה כ״א צ״ל) אין חייב אלא מי שנזדמן לו ס״ה מאתים ושבעים אני ישנה [בגלות] ולבי ער:

ואין לנו בגלות שיור כ״א התורה היא העד המסייע לנו מכל צרה וצוקה עדות ה׳ נאמנה: ואגב ארשום מ״ש בתרגום יונתן ז״ל פרשת שופטים ע״פ לא יקום ע״א באיש כו׳ וז״ל לא יתקיים סהדא חד בגבר לכל סורחן נפש ולכל חוב ממון ולכל חט דיהטי ברם על מימרא דה׳ למתפרעא על טומריא על מיא סהיד חד יומי למכפר ית מה דמסהיד עליה עכ״ל ובפירוש שם לא ביאר כל הצורך. ולענ״ד י״ל כי יש פסיק בין על פי ובין שני עדים והכוונה לא יקום ע״א א״א לחייב מיתה או ממון והא פליגי ר״א ור״י בריש סוטה לר״א משקה ע״פ ע״א בסתירה וכשזינתה בדקו אותה המים ומתה ע״א מביא אותה לידי סורחן נפש מיתה וכן נסכא דר׳ אבא משלם ע״פ ע״א לזה אמר אין זה עפ״י ע״א רק עפ״י זה למתפרעא לגלות כמו פרעו אהרן כו׳ גם אלו לא רצתה לא היתה שותה ובנסכא דר׳ אבא אלו רצה להכחיש מה שהע״א אומר היה נשבע ופטור עתה שהודה לעד אין חטפתי הרי כב׳ עפ״י הודאת עצמו ומש״ה משלם וז״ש על טובריא סתירה על מים המאררים סהיד חד יומי שבועה למכפר מה דסהיד כנ״ל הפירוש:

ואם שקצת מליזין ומדברים על מחברי ספרים וראיתי בס׳ אחר נקרא עת רצון שאומרים על מחברי גפ״ת לא ידע בין ימינו לשמאלו. בפוסקים די בחומרת ראשונים ושמא מתיר אסורים. ובקבלה מקצץ בנטיעות. ובמוסר יש הרבה ואין פונה אליהם ומונחים בבזיון. הנה הבל יפצו פיהם לכן ראו כמה גדולי הדור אשר היו לפנינו ובזמננו מהם זכו להעמיד תלמידים הרבה וגם להדפיס ספרים ויש אשר לא הדפיסו ותורתם ושמם פקע בעולם הם לא יאמרו זה ולא יקנאו בשפל ערך כמוני כלום מתקנא עשיר בעני ואם באולי נמצאו קצת מרבני גאוני הזמן שאין דעתם נוחה בספרים חדשים החרשתי אמנם אותם הלומדים תורניים הנקראים מערערים ומפקפקים לא חוקריים עיין עקידה שער ל״ו כ״ו מעטים הם ודבריהם בטילים ויותר הועילו מחברים ספרים בזמננו מהמלעיגים ומליזים. והנה אין במלאכתי זה כדי עילוי והתפארות. ואני דומה לעני אשר ניתן לו רשות מאת המלכים והשרים לילך בחצריהם וטירותם יום יום לעת האוכל ללקוט משיורי הסעודה ומתוך הרגלו שם מכיר ברמיזתם וקריצותם ונהנה מהם ולפעמים מוצא שם דרך הילוכו איזה אבן יקרה בחצרם וגם לוקח מהם בגדים ישנים חתיכות קטנות אין בהם שלש על שלש ועושה לו בגד ממנו ושש ומתפאר בגוונין הרבה כן אני במיליי והוא בגד לנפשי במה אשכב אם לא במעט שחנני ה׳ ממה שלקטתי מאמריהם ויופי הפנינים שלהם: ובהקדמה לפירוש א׳ על ש״ע דפוס מנטובה וז״ל אין דבר מבהיל כמיתה אך ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם ישבעו בנים ע״ד דוד המלך עליו השלום לא נאמר שכיבה הניח בן צדיק ושמעתתא הניחו יתרם לעולליהם וישפע יתרו בפי עוללים ויונקים ויעמד בין המתים והחיים הבלא דגרמי. תלת מדורין נפש קשור בעצם קטן בקבר (אפשר נסכוי) רוח בג״ע התחתון ונשמה בג״ע העליון. יע״ש ויראה אמת התורה מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ע״י תפלתם של המתים ומכאן להתפלל על קברי צדיקים וביד יוסף לשרי לן מר ווי לן דמיתנא ואנן מה נענין אבתרך הי תורה ומצות דמגני עלן כי במשתה היין רצו לזמר ולהחריד עצמם שלא יתגאו ורצו שגם הם ינעימו השיר כדרך המסייעין והוא כיון ששר ענין מיתה שהוא המדריגה המבהיל ביותר מכל דבר אמרו מה נענה להנעים יותר אמר יש יותר חרדה כי מיתה עם תורה ומ״ט אין כ״כ חרדה ובשרו ישכון לבטח אבל הי תורה כו׳ א״כ מי שמדפיס ספר כן ימצא בו איזה דבר טוב ומזכה רבים אין להלעיג עליו ושלא יהיו ח״ו בכלל אלו דכתיב ואם בחקתי תמאסו ולמה להבדיל כמעשה בוך קורין בכל יום כו׳ ותורה הקדושה בכל ספר יש בו חכמה ורפואת הנפש. וז״ל של״ה בדף רמ״ג ע״ב בשם ס׳ החרידים מאחר שרפואת הגוף הנפש דומה לרפואתו לפעמים יקרה שרפואה אשר צריך להוציא דמים סך רב יוכל למצוא במיני עשבים דוגמתה ישיגהו בדמים קלים והביא משל שם. וששה סגולות העונה איש״ר בכל כוחו אפילו היה בו שמץ מינות מוחלין לו ושמירת שבת ושירת הים בשמחה וכוונה ולעבור על מדותיו והתבודדות והחושק לשמוע דבר חכם המכריז מוסר יע״ש. והנה בספר לפעמים ימצא בקטן מה שלא נמצא בראשונים או מקום הניחו לו או לרוב פשיטתו ורחב שכלם די להם והשמיטו:

והנה כתוב ת״י חיבורים שבע שיטות ברכות שבת פסחים ביצה מגילה קידושין חולין המכונים בשם ראש יוסף וס׳ חילוקא דרבנן על כמה הל״ת התחלת הזמן וס׳ פרשת דרכים על פסק חדש ושאר שיטות וס׳ זמנים חידושים על שלש רגלים. וקצת מנהגים וביאור על פרשת דרכים של המשנה למלך ז״ל. וספרי מוסר נקרא ספר המגיד וקבלתי עלי קצת בנדר רק להדפיס חיבור פ״מ א״ח והשאר יהא מונח אי״ה יודפס. רק ס׳ המגיד אי״ה יזכנו אדפוס בחיי. גם ס׳ אדוני אבי הרב המאוה״ג אם יזכנו ה׳ אראה להדפיס. וכ״ר נאם הצעיר יוסף מקרי דרדקי מלבוב עבד נאמן למלמדי הזמן ואסקופה נדרסת לרגלי ת״ח ותלמידיהם נושק הרצפה מתחת כפות רגליהם בעהמ״ח ספ״י וגו׳. חותם פה ק״ק לבוב עשרים יום לחדש אלול התק״מ. ועתה חותם שנית פה ק״ק פפד״א ד׳ ימים לחודש הנ״ל התקמ״ג בן לא״א הרב המאוה״ג המפורסם המוכיח ודרשן הגדול מוהר״ר מאיר ז״ל תאומים:

גם אלה דברי המחבר נר״ו

הנה ראיתי כתוב אגרת לרבינו אדונינו הרא״ה ז״ל לראש ספר החינוך טוב להעתיק קצת ממנו כאן ומנעו נקח מוסר: וזה לשונו. אולי יחשוב מעיין בספר זה שהמחברו קבץ כל דיניו ביגיעו וטוב עיונו מדברי תנאים ואמוראים. ואילו כן היה יתחייב להיות המחבר בקי בכל פנות גמרתינו בבלית ירושלמית וספרא וספרי ותוספתא. לכן הוא היודע עצמו וחכמת מה לו. ראוי לפרסם האמת לכל השומע קולו ואל יעשה מלאכת השם התמימה כקשת רמיה בצדיה וערמה כמתהדר בילדי נכרים. כחלש מזדיין בשלטי הגיבורים וכשפל אנשים מתעטר בכתרי המלכים. והנה הוא קורא ממקומו ומודיע ומעיד עדות נאמנה לכל קורא בו דברי הספר נלקטים מספרי עמודי ארץ המפורסמים במעלה וחכמה בכל הגוים כו׳ יע״ש. ובהקדמה מסיים וז״ל. אמנם כי לא חסרתי דעת. כי הגמלים לא יוכלו שאת משא הגמלים. וקטן שאין יודע למי מברכין לא ידרוש במעשה מרכבה וסוד חשמלים. אלא שרוב חשקי לטבול קצה המטה ביערת דבש המצות דחקני לכנוס ביער שאין לו תחומין אם ידעתי שהרבה גדולים נכנסו שם והוציאו פחמין אך אמרתי מי יתן ותהיה מחשבתי נטרדת בזה כל הימים ולא תפסול ולא תפגום במזמת עמל ואון כו׳. יע״ש קיים בעצמו מקרא שכתב שלמה המלך ע״ה במשלי כ״ו ב׳ יהללך זר ולא פיך. ואם כי הוסיף השפיל עצמו הלא כן עשה שלמה בעצמו שכתב ע״ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כמ״ש ביש״ש לחולין שלא ע״ד ענוה דבר כ״א האמת ושבח דאתא ממילא הוא שזה מראה גודל צדקתםורוב חכמתם ומעלת החכם אמתיי הוא להודות על האמת:

ואמנם אני העני ההדיוט אין צורך להעיד עלי ולכתוב אגרת כי איש כערכי או פחות מעט יבין חסרוני בקל שלא מלאתי כריסי בש״ס ופוסקים וכאפרוח שלא פתח עיניו ולפעמים איזה דין שאחשוב אני שהוא מחודש מאוד ימצא אותו המעיין בטור זה או בטור אחר משנה מפורשת: ואם לפעמים יראה המעיין איזה בקיאות בספרים שחברתי גנוב הוא אתי כי בתחבולות והמצאות. כי ת״ל עתה ספרי הדפוס מצויים בתכלית היופי עם מראה מקומות כמו מסורת הש״ס ועין משפט ובכל הספרים נרשמים הדפים היטב באר וחפשתי בחיפוש אחר חיפוש עד שלפעמים הבנתי מתוך דבריהם איזה מקומן של זבחים לעיין עוד ועיינתי ומצאתי תאמין וגם זה המעט לולי רבותינו נ״י בג״ע שגילו לנו כל תעלומות הייתי כעור מגשש באפילה. ואמנם זאת נחמתי שהזמנים שהוצאתי בעיון בגפ״ת ופוסקים ולא חרחרתי בהבלי הזמן די לי בזה. כמ״ש הרא״ה ז״ל ועל זה י״ל אלו ואלו דברי ה׳ חיים. עד״מ מלך ב״ו אמר לעבדיו ואנשי מלחמתו ויכבשו מדינות הנה קצתם הצליחו וכבשו נותן להם שכר רב ועושר מופלג וקצתם טרחו ועשו פעולתם בכל מאמצי כחם ולא הועילו כי שגבה מהם עכ״ז נותן להם המלך שכר מה לרוב תשוקתו לאהבת המלך. ואמנם מלך מלכי המלכים הקב״ה אין צורך לו כלום משום בריה כמ״ש אם צדקת מה תתן לו רק אם האדם זוכה וכובש ועולה דרך ה׳ כמ״ש והודעת להם הדרך ילכו בה זוכה לעצמו ורחמנא לבא בעי וא׳ המרבה כו׳ וא״כ אע״פ שאלו ממהרין כו׳ והשיג האמת ואלו לא השיגו מ״מ יש להם שכר רב ועושר מופלג ברב טוב הצפון והם דברי ה׳ היינו שיעמול כ״א כפי כוחו ואפשר בזה שאמרו אוצר חנם למי שאין לו משלו כלום כי שכר מצוה מצוה ועטרותיהם בראשיהם והבן: גם מה שפירשתי דברי הגאונים הט״ז והמ״א בא״ח ובי״ד בט״ז וש״ך ז״ל כן כוונתי לפעמים האמת. ואם בכל החיבורים שעשיתי כוונתי שלש פעמים האמת די לי וטוב מאוד. ומה גם שאין ראוי לאדם להיות פוגם מחשבתו ח״ו הרהורי עבירה קשה מעבירה ודאי טוב להרהר תמיד בד״ת כמ״ש הרא״ה ז״ל בהקדמתו הביאותיו לעיל. עוד שם כתב ז״ל באגרת כי שש מצות צריך שלא יליזו מהאדם כל הימים אפי׳ רגע. א׳ להאמין בשם. ב׳ שלא להאמין לזולתו. ג׳ ליחדו. ד׳ לאהבה. ה׳ ויראה. ו׳ שלא לתור אחר העינים והלב. וסימנם שש ערי מקלט תהיינה לכם עכ״ל. אחשוב אני כמו הרוצח מיד שיצא מתחום מקלטו נרצח ורשות ביד גואל הדם להמיתו ככה שש מצות אלו צריך לשום מחשבתו בהם תמיד ואם ח״ו רגע א׳ זז מהם אין טוב וז״ש תורה מגינה ומצלי היושב בתחומה אני חומה ושדי כמגדלות הנה עיר בצורה מוקפת חומה חזקה אנשים בטוחים יושבים שקטים שלא יבא השונא בעיר וא״צ לכלי מלחמה כל כך והמגדלות שיש בחומה הוא להרוג השונא שבחוץ לירות בכלי מלחמה אליהם כי פן ברוב הזמן יקלקל החומה מעט מעט השונא ושלא לקרב אל החומה ופירשתי היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כי יש כלים מעוררים שמחה כנור נעים עם נבל ויש מעוררים בכי כחלילים ושופר מעורר רק חרדה ופחד עיין יד יוסף פרשת האזינו וא״כ בשדה ודאי צריך חיזוק הלב לעורר שמחה ובעיר בצורה לעורר חרדה שעכ״פ האויב בא על עסקי נפשות להזדרז ולעמוד ולהשגיח בחומה ומגדלים ככה ד״ת כחומה ושדים המשפיעין ומניקין הם דברי עיון תועלת להכרית המקטריגים וללבן כתמי הנפש יה״ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ויקוים ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים אמן: