פני יהושע על שבועות יג.

בגמרא אמר ר' זירא בעומד במרדו ורבי היא דתניא אומר כו' חוץ מפורק עול כו'. ולפ"ז צריך לומר דהא דקתני במתניתין על שאר עבירות שבתורה שעיר המשתלח מכפר היינו לבר מפורק עול ואינך ולאו דהנך תלת אין להן כפרה כלל בשעיר המשתלח אלא דכל עבירות אפילו בלא תשובה והנך תלת בתשובה בהדי שעיר המשתלח אלא דלפ"ז נראה דרבי זירא דמוקי לה כרבי ולא כרבי יהודה דבסמוך דפליג אדר' היינו משום דניחא ליה לאוקמי לסתמא דמתניתין כרבי משום דס"ל כוותיה וכמו שאבאר בסמוך והכי משמע נמי בשילהי יומא דדחיק הש"ס לאוקמי סתם מתניתין דהתם דקתני מיתה ויה"כ מכפרין עם תשובה כרבי ובאוקימתא דחיקא ונראה דהיינו נמי משום דהלכה כרבי בהא וע"כ צ"ל כן דאלת"ה שפיר הוי מצינן לאוקמי מתניתין אפילו כרבי יהודה דבסמוך וכפשטא סתם מתניתין דשילהי יומא דיה"כ לחוד ותשובה לחוד אין מכפר על חמורות דכריתות ומיתות ב"ד עד דאיכא תרווייהו תשובה ויה"כ והכי איירי נמי מתניתין דהכא דכולהו כפרות דמתניתין היא עם תשובה אלא דהך בבא דהקלות דקתני בה הזדונות והשגגות הודע ולא הודע איכא לאוקמי דשעיר המשתלח מכפר אפילו בלא תשובה דהא רבי יהודה דבסמוך דפליג אדרבי וקאמר דאין יה"כ מכפר אלא על השבים בין למאי דבעי למילף בבנין אב מחטאת ואשם ובין למאי דמסיק דיליף לה מאך חלק שפיר מצינן למימר דלא ממעט אינן שבין אלא בחמורות כגון כריתות ומיתות ב"ד בין בזדונן ובין בשגגן והיינו דומיא דחטאת ואשם משא"כ בהקלות וכ"ש לענין חייבי עשה לעולם דר' יהודה נמי מודה דיה"כ מכפר אף בעומד במרדו כמו לרבי בכל עבירות ואי משום דרבי זירא בעי לאוקמי כולהו בבי דשעיר המשתלח דמתניתין בחד גוונא א"כ השתא נמי דמוקי לה כרבי אפ"ה לא הוי בחד גוונא דהא בהנך תלת מודה רבי דבעו תשובה אע"כ מדלא מוקי לה ר' זירא בהכי ודאי משמע דרבי זירא כרבי ס"ל וכיון דבהכי סלקא כולה שמעתא דהכא ודשילהי יומא א"כ יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תשובה שפסק להדיא דלא כרבי אלא דבכל עבירות החמורות אין יה"כ ושעיר המשתלח מכפרין אלא בתשובה והיינו כריתות ומיתות ב"ד ושבועת שוא ושקר אלא דבקלות כגון עשה ול"ת כתב דמהני אפילו בלא תשובה והיינו דלא כרבי ואדרבה לפי שיטתו תקשי כולה סוגיא דשמעתין דהוי מצי שפיר לאוקמי אפי' כרבי יהודה והוי רישא וסיפא רבי יהודה ובלא"ה יש לדקדק הרבה אלשונות הרמב"ם ז"ל דכבר הרגישו בזה קצת מפרשי דבריו הכ"מ והלחם משנה ע"ש ואין כאן מקומו להאריך מיהו לפי מה שאפרש בסמוך ממילא רווחא שמעתא ויתיישבו כמה קושיות על שיטת הרמב"ם ז"ל ודוק:

בתוס' בד"ה בעומד במרדו ורבי היא והקשו בתוס' בשם רבינו שלמה מדרוי"ש דבפרק בתרא דיומא אמרינן מיתה ויה"כ מכפרין עם התשובה כו'. ומקשה התם בגמרא הא מני דלא כרבי משמע דלרבנן א"ש והא אפי' כרבנן נמי לא אתיא דאית להו דמיתה בלא תשובה נמי מכפר' אשאר עבירות חוץ מהני תלת ותירצו דלרבנן מיתה אינה ממרקת אלא ביסורין אבל לרבי מיתה ויה"כ ממרקין לגמרי אפי' בלא יסורין אלו תמצית דברי התוס' ומשמע מדבריהם דפשיטא להו דהך ברייתא דבסמוך דמחלק בין הנך דנפקו מקרא דהכרת תכרת ובין שאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד אתיא אליבא דכ"ע אפילו לרבנן דרבי ולכאורה שכן נראה ג"כ מלשון רש"י בסמוך בד"ה ורבנן אלא דהמעיין בלשון התוס' בשילהי יומא נראה דפשיטא להו לאידך גיסא דרבנן לא דרשו כלל האי קרא דהכרת תכרת לענין הנך תלת מדלא מנינהו בהדי אינך שלשים ושש כריתות ברפ"ק דכריתות דמשמע דתו ליכא והיינו מהטעם שכתבו שם באריכות בשם ר"י דרבי לטעמיה ורבנן לטעמייהו ע"ש ותמצא נחת בדבריהם וה"נ משמע להדיא בפרק חלק (סנהדרין דף צ"ט) דמייתי התם כמה ברייתות דמפקי להאי קרא כי דבר ה' בזה למילי אוחרנייתא ולא בהני תלת גם מה שתירצו בתוס' כאן דלרבנן דרבי מיתה אינה ממרקת אלא ביסורין נמי לא משמע הכי בסוגיא דשילהי יומא דהתם משמע דלכולהו תנאי לבר מרבי סברו דאין שום דבר מועיל בלא תשובה ובתשובה נמי לא נזכר שם כלל ענין יסורין אלא דוקא לחילול השם לחוד הוא דאמרינן הכי משא"כ בשאר כריתות ומיתות ב"ד אמרינן התם להדיא בהאי ברייתא דד' חילוקי כפרות דתשובה ויה"כ תולין ומיתה ממרקת וה"נ משמע פשטא דמתניתין דהתם וכן נראה להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות תשובה דהא דקתני מיתה ויה"כ מכפרין עם תשובה היינו כהנך תנאי דברייתא דד' חילוקי כפרות ע"ש ובכ"מ ואף שיש לחלק בין יסורין דהתם דאיירי מחיים ובין הנך יסורין שכתבו התוס' דאיירי לאחר מיתה בגיהנם כל זה היינו לפי המסקנא דהכא דרבנן דרבי דרשי הכרת תכרת לעה"ב וא"כ עכ"פ שפיר מקשה הכא ורבנן ולאו משום האי דרשא דהנך תלת אלא משום עיקר דרשא דהכרת תכרת מאי דרשי ביה כיון דיה"כ בלא תשובה לא מהני כלל ועם תשובה נמי אינו אלא תולה ומיתה היא דממרקת ובסוגיא דהכא גופה נמי משמע דאפי' רבי יהודה דפליג אדרבי וקסבר דאין יה"כ מכפר אלא בתשובה לאו מהאי קרא דהכרת תכרת יליף לה אלא מבנין אב ומאך חלק וא"כ כ"ש דמקשה הכא שפיר ורבנן והיינו רבי יהודה בר פלוגתיה האי הכרת תכרת מאי עביד ליה ומוקי לה לעה"ב ולפ"ז בין בסוגיא דהכא ובין בסוגיא דהתם לא איירי כלל ביסורין דלאחר מיתה וממילא דלפ"ז כ"ש דלא א"ש הא דמסקו התוס' אבל לר' יהודה מיתה ויה"כ ממרקין לגמרי אפי' בלא יסורין והיינו בלא יסורי גיהנם לפירושם דמלבד שיש לתמוה איך יצאו דברים כאלה מפה קדוש של רבותינו בעלי התוס' שהוא ממש נגד כמה פשוטי מקראות דאיירי לענין שכר ועונש לאחר מיתה ואיך יתכן לומר דלר' לא איירי אלא בהנך תלת ודברים אלו הן מעיקרי הדת ולא מצינו שנחלק אדם בזה מעולם שמשפט הרשעים בגיהנם נחלקו לכמה ענינים מחולקים יש מהם נידונין י"ב חדש ויש מצפצפים ועולים ויש שאין להם תקנה כדאיתא להדיא בפ"ק דר"ה ומייתי כולהו מקרא אלא דמלבד זה אף לפי שיטתם ליישב קושיית ה"ר שלמה מדרוי"ש לא היו צריכין לדבר זה אליבא דרבי דאי משום דסוגיא דיומא משמע להו הכי למאי דאמרינן התם דהא דקתני מיתה ויה"כ מכפרין עם התשובה אתיא אפי' כר' דנהי דתשובה בעי יה"כ אפ"ה מיתה או יה"כ לא בעו תשובה אלא דאפ"ה לא משמע דמהני לגמרי בלא יסורין דגיהנם דבמתניתין דהתם לא נזכר כלל מענין יסורין אלא הא דקתני שמכפרין היינו שמכפרין מעיקר כרת בין בעה"ז ובין בעה"ב שאינו נכרת לגמרי אלא שיש לו תקנה והיינו ע"י יסורין כל זה נראה לי ברור ודברי התוס' בזה צריכין עיון גדול ואחר זה מצאתי להדיא בתוס' ישנים דשילהי יומא שכתבו דלרבי נמי אין מכפרין אלא ע"י יסורין ע"ש אף שהלשון מגומגם עם כל זה כדי שלא להניח דברי התוס' בתימא כל כך היה נראה לי לפרש דברי התוס' עכ"פ דמ"ש דלר' מיתה ויה"כ אפי' בלא תשובה מהני אפילו בלא יסורי גיהנם בשאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד דהיינו דוקא במי שבא לידו עבירה אחת או שתים מחייבי כריתות ומב"ד באקראי בעלמא כדאיתא להדיא בכמה דוכתי בגמרא בר"ה וביומא דעד ג' פעמים מוחלין לו כדכתיב הן יפעל אל פעמים ושלש עם גבר ואמרינן נמי דמעביר ראשון ראשון (ונהי דלקושטא דמלתא הנך סוגיות נמי איירי עם תשובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תשובה אפ"ה אין תימא כל כך לומר דלהתוס' כאן אליבא דרבי היינו אפי' בלא תשובה) משא"כ ברשעים גמורים שעונותם מרובים מזכיותם ונשתרשו בחטא אפי' רבי מודה דאפי' בשאר עבירות אין להם תקנה אלא בתשובה ובזה אין מקום לקושיית התוספות ישנים בשילהי יומא ע"ש ובכה"ג גופא יש לי ליישב דברי התוספות דהכא אליבא דרבנן לענין מיתה דממרקת בלא תשובה בשאר עבירות כן נראה לי ודוק היטב ומה שהוצרכתי להאריך בזה היינו ליישב כמה סוגיות דפירקין אליבא דרבי וכמו שאבאר בסמוך:

שם בגמרא ומי מצית מוקמית לה כרבי הא מדסיפא ר' יהודה כו' אמר רב יוסף רבי היא וסבירא ליה כרבי יהודה כו'. ובהכי סלקא שמעתין דכולה מתני' בענייני כפרות איכא לאוקומי כרבי דאפילו בעומד במרדו יה"כ מכפר בכל חייבי כריתות ומב"ד וא"כ לפ"ז ממילא נמי דה"ה על זדון טומאת מקדש וקדשיו דקתני מתני' דשעיר הפנימי מכפר היינו נמי אפי' עומד במרדו דודאי לא גרע שעיר הפנימי דחשיב טובא (ואיסור טומאת מקדש וקדשיו נמי קיל משאר חייבי כריתות לענין עולה ויורד) משעיר המשתלח בשאר עבירות החמורות שמכפרין אפי' בחייבי מב"ד היכא דלא אתרו ביה אפי' עומד במרדו וא"כ לפ"ז מאי האי דקתני במתני' דעל שיש בה ואין בה שעיר הפנימי תולה להגין מן היסורין עד דמייתי קרבן וביש בה ויש בה אינו מתכפר כלל אפי' לתלות היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וא"כ לקתה מידת הדין דעל הזדון מתכפר כפרה גמורה אפילו בעומד במרדו ובשוגג ביש בה ויש בה לית ליה כפרה כלל אפי' לתלות ושפיר הול"ל דמכפר כפרה גמורה לגמרי אלא דאפ"ה מחויב להביא קרבן כיון שכבר מחויב ועומד ודינו מסור לב"ד ובכה"ג במזיד נמי חייב ואפי' יוה"כ עם תשובה לא מהני היכא דאתרו ביה למלקות או למיתה וכ"ש דקשה טפי ביש בה ואין בה אהא דאמרינן לעיל שאינו תולה אלא להגין מן היסורין ומאי כולי האי מה"ת נאמר דאינו מתכפר כפרה גמורה ממש אלא כשיתוודע ליה יביא קרבן מגזירת הכתוב כמו בשאר עבירות דכתיב בהו או הודע כמו שהארכתי בזה וכדמשמע בכל הסוגיא דלעיל ובלשון התוס' ובשלמא אי הוי מוקמינן לה לכולה מתני' בין בשעיר הפנימי ובין בשעיר המשתלח דכולהו דוקא בעבד תשובה איירי כר' יהודה דבסמוך א"כ א"ש טובא ולא קשיא כלל הנך קושיות דהא דשעיר הפנימי ושעיר המשתלח מכפרין על הזדונות היינו משום תשובה דאיכא בהדייהו משא"כ בשגגות דטומאת מקדש וקדשיו שפיר מצינן למימר כיון דלא שייך תשובה גבייהו לא מיבעיא בלא נודע אלא אפילו בנודע ועדיין לא הפריש קרבן לא שייך ביה ענין תשובה כלל עד שיביא קרבנו ויסמוך עליו ויתודה שזה עיקר כפרה ועיקר התשובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תשובה וכיון דהכי הוא שפיר אמרינן דשעיר הפנימי אינו אלא תולה והיכא דאתידע ליה קודם יה"כ לא מהני כלל אפי' לתלות אי משום שהיה לו להביא קרבנו מיד או להפריש מיד ותו לא מיקרי שב מידיעתו או משום דכיון שיש לו תקנה לאלתר לאחר יה"כ מש"ה אינו אלא תולה כדי שלא יעבור בבל תאחר משא"כ למאי דמוקמינן השתא כר' דאפי' בעומד במרדו מכפר הדרא קושיא לדוכתיה דאמאי נרע שוגג טפי מעומד במרדו במזיד וכל זה מלבד מה שהקשיתי לעיל דאי מוקמינן לכל הנך חילוקי כפרות דמתני' כרבי לא א"ש כל הסוגיא דלעיל דמפרשינן דאין בה ויש בה בשעיר החיצון ואין בה ואין בה בר"ח ודרגלים כולהו לא משכחת לה אליבא דרבי אלא בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים וזה דוחק גדול לומר דכל קרבנות הללו לא באו לכפר אלא על תינוק שנשבה לחוד וכמו שהארכתי בזה בסוגיא דלעיל. והנלע"ד בכל זה ליישב חדא מגו חדא דכל השקלא וטריא דלעיל בהנך חילוקי כפרות דאמרינן דהא דכתיב בשעיר הפנימי אחת בשנה ודרשינן מינה דכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ומוקמינן לה דלא קאי אלא לענין שוגג וביש בה ואין בה דשעיר זה תולה עד דמתיידע ליה ומייתי כפרה היינו משום דקאי אמתני' דריש פירקין דר' יהודה דקאמר הכי ואיהו מרי' דשמעתא ואליבא דר"ע אמרינהו וכמו שכתבתי במשנתינו והך ברייתא דלעיל דף ח' ע"ב דמיירי בהכי וכל השקלא וטריא דלעיל בגמרא עלה דהך ברייתא דת"כ נמי ר' יהודה אמרינהו כדאיתא להדיא דברי ר' יהודה וכדאמרינן ברפ"ק דמגילה דסתם ספרא ר' יהודה אליבא דר"ע היא וא"כ מש"ה לא מצי לאוקומי הך דרשה דאחת בשנה לענין מזיד דהא שמעינן להדיא בשמעתין דהך ברייתא דספרא דאין יה"כ מכפר אלא על השבים ר' יהודה היא והיינו נמי בשיטת ר"ע דשמעינן ליה להדיא בשילהי יומא גבי ד' חלוקי כפרות שאמר ראב"ע משום ר' ישמעאל דבעבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויה"כ תולה ויסורין ממרקין ואמרי' עלה בירושלמי דיומא ודשמעתין דאמר ר' יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור"ע א"כ סתם מתני' דיומא נמי אליבא דהנך תנאי מיתוקמי וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תשובה שפסק כן להלכה וא"כ לפ"ז תו ליכא לאוקמי האי דרשה דאחת בשנה דשעיר הפנימי לענין מזיד דאי בלא תשובה לא מהני כלל על שאינן שבים ואי בדעביד תשובה נמי הא אמרינן דאינו מכפר כפרה גמורה אלא תולה ובתשובה לחוד ודאי נמי פשיטא דתולה קצת שאין לך דבר שעומד בפני תשובה אפילו חמורה שבחמורות ומהאי טעמא נמי לא מצינן לאוקמי לענין שוגג היכא דאתא לידי כפרה כגון ביש בה ואין בה וכ"ש ביש בה ויש בה דהאי בר כפרה ממש דכיון דעיקר כפרה אפי' בשוגג דחייבי כריתות לא הוי אלא ע"י תשובה כדאמרינן בשמעתין להדיא דאפי' חטאת ואשם אינן מכפרין על שאינן שבים והיינו כל זמן שלא התודה כדפירש"י א"כ בהנך שוגגין דאתא לידי כפרה וכ"ש היכא דבר כפרה ועדיין מחוסר וידוי ובכלל שאינן שבים הוא א"כ אי אפשר לומר דשעיר הפנימי מכפר לגמרי מש"ה מוקמינן לקרא דאחת בשנה דדחיק ומוקי אנפשיה לענין אין בה ויש בה דתולה עד שיביא קרבן ויתודה וכדמוקי לה ר' זירא ורבא לעיל ורבי זירא נמי לשיטתיה דהכא דמוקי לה מתניתין כרבי ולא כר"ע וכמו שאבאר בסמוך. נמצא דכל זה היינו דוקא אליבא דרבי יהודה והנך תנאי דקיימי בשיטה זו משא"כ לרבי גופא דאית ליה הכא דאפילו במזיד ועומד במרדו יה"כ מכפר בכל חוץ מהנך תלת וממילא דכ"ש דהאי זדון דטומאת מקדש וקדשיו דשעיר הפנימי מכפר היינו נמי בכה"ג אפילו בלא עביד תשובה א"כ בפשיטות מצינן לאוקמי האי דרשא דאחת בשנה בכה"ג גופא אפילו בעומד במרדו ולא עביד תשובה וזה חידוש גדול בשעיר הפנימי כיון דלא אשכחן כוותיה כ"א אחת בשנה ומכ"ש דמיתוקמא נמי שפיר אפי' בשוגג ביש בה ואין בה או אפי' ביש בה ויש בה דאף ע"ג שמחויב להביא קרבן לאחר יה"כ היינו מגזירת הכתוב דאין יה"כ פוטרו מקרבן כיון שבידו לתקן כי היכי דאין שעיר המשתלח פוטרו מקרבן וממלקות וממיתה מ"מ עיקר שגגת קרבן בדיני שמים כבר נתכפר ליה כפרה גמורה ע"י שעיר הפנימי דאע"ג דמחוסר וידוי אפ"ה אין הוידוי מעכב דלא גרע ממזיד שעומד במרדו ומשוגג שמבעט בפירוש ואומר שאינו רוצה להביא קרבן אפ"ה יה"כ מכפר כפרה גמורה לענין דיני שמים. ולפ"ז ממילא רווחא שמעתא נמי אליבא דרבי ואין צורך לומר דשעירי רגלים ודר"ח מכפרין על תינוק שנשבה אלא דס"ל כר"ש רביה דכל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו והיינו אפילו ביש בה ואין בה:

ידיעות הטומאה פרק שני