פני יהושע על ברכות מט.

בגמרא וכל שאינו אומר ברית ותורה וכו' ומלכות ב"ד בב"י לא יצא ידי חובתו מפשטא דלישנא משמע דכל הנך לא יצא י"ח דאמרי' בכולה שמעתין היינו אפילו בדיעבד שצריך לחזור לראש אלא שהטור א"ח בסי' קפ"ז כתב שאחיו הר' יחיאל היה מסתפק בדבר אי לעיכובא קאמר או שלא יוצא י"ח מצוה מן המובחר וכתב שהדעת נוטה דלמצוה קאמר ונראה שטעמו משום דנהי בעיקר ברכת הארץ וב"י נפקא לן מקרא לעיל בברייתא אפ"ה כל הנך דשמעתין כגון ברית וחיים ומזון ומלכות ב"ד לא רמיזי באורייתא כלל וא"כ אין סברא לומר שאם לא אמרן יהא צריך לחזור לראש. ולכאורה סוגיא דשמעתין בסמוך נמי משמע דלא מעכב דהא בהאי עובדא דרבי זירא ורב חסדא ורב ששת בסמוך דרב חסדא לא אמר ברית ותורה ומלכות וזקפיה רב ששת לקועיה עליה וכו' ולא אשכחן שהיה רב חסדא חוזר ומברך ועוד דרב ששת גופא מיהא היה צריך לחזור ולברך שהרי לא היה יוצא בברכת ר"ח ואם כן ממילא משמע דלמצוה בעלמא איתמר ולא לענין שיהא צריך לחזור דאע"ג דריב"ב דריש לעיל הטובה זו תורה אפ"ה מסתמא לא קי"ל כוותיה אלא ככל הנך תנאי קמאי דפליגי עליה לעיל בברייתא ואם כן כ"ש בכל הנך דלא רמיזי כלל באורייתא כך היה נראה לי לכאורה. מיהו כד עיינינן שפיר בהאי עובדא דרב ששת ור"ח בסמוך משמע איפכא דהא רבי זירא אמר לר"ח אמאי לא אמרת ומהדר ליה כדרב חננאל אמר רב ואמר ליה רבי זירא ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב וקשיא לן בגווה הא כרב נמי לא עבד דרב גופא לא אמר אלא שאם לא אמר ברית ותורה וכו' יוצא בדיעבד ואכתי אמאי לא אמרן ר"ח לכתחילה אע"כ דעובדא דר"ח נמי בדיעבד הוי שטעה ולא אמרן וגמר כל הברכה וזקף רב ששת לקועיה עליה על שלא היה חוזר לראש ובהא שפיר קאמר ר"ח לר"ז דעביד כרב חננאל א"ר דבדיעבד מיהא יוצא ואין צריך לחזור לראש וא"כ מדקאמר ר"ז לר"ח ואת שבקת כל הני תנאי ועבדת כרב ע"כ היינו משום דכל הנך תנאי ואמוראי סברו דצריך לחזור לראש ולענ"ד היא ראיה ברורה שאין עליה תשובה למיפשט הך ספיקא של רבינו יחיאל ודוק היטב: