פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ח:ו:ה

ובלבד במקום זכרות. אר"א דמתני' קאי דחייבין עליו סקילה כזכר ודוקא במקום זכרות וכדמסיק לקמי' טעמא:

אפילו ממקום נקיבה. דס"ל כמ"ד דחייבין עליו מב' מקומות דכתיב משכבי אשה זה אנדרוגינס שיש לו ב' משכבות:

חזר בו ריב"ל. מדרשי' דלעיל וס"ל נמי דאין חייבין אלא במקום זכרות:

מן הדין קרייא ואת זכר וגו'. כלומר דואת זכר כתיב דמשמע את זכרותו של מי שיש בו שתי משכבות לא תשכב וכדמפרש לה בבבלי להאי מ"ד וכ"פ הרמב"ם ז"ל:

ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינס. שלא מצאתי יותר מדבריו באנדרוגינס אלא דבר זה:

וחברה עליו חבורה. שחברו עליו תלמידיו על רבי ולא הניחו לו יותר ללמוד ממנו מדין אנדרוגינס וכדאמר בבלי סוף פירקין:

ולמה. וטעמא מאי לא הניחו לו:

משום שלא לגרוע בו. אי טעמא שלא רצו שלא יגלה רבי דבריו ואתו לפלוגי עליה ולגרוע מדברי ר"א:

או משום. שלא היה רבי כדאי בעיני תלמידי ר"א ללמוד יותר:

וקאמר מאי בינייהו. מב' הטעמים:

הי' דרכו לגלע. כמו לגלות כלומר שהיה דרכו של ר' לגלות דבריו דאם תאמר דטעמא שלא לגלות הרי גילועו בידו הרי כבר למד דבר זה ויש בידו לגלות וא"כ למה הניחו לו ללמוד אפילו דין אחד אלא ע"כ שלא היה כדאי בעיניהם מללמוד יותר מדבר א':

מה היה לו לגלע בו. מה יש עוד דינים באנדרוגינס לר"א:

ומפרש יורש. כזכר:

מעיד. בעדות כזכר:

מנחתו קריבה בכלל. כלומר כולה כליל אם כהן הוא כדין מנחת כהן דמנחת כהנת נאכלת כדאמרינן בפרק ג' דסוטה:

מזמנין עליו. ברכת המזון כזכר אבל בבבלי קאמר לא לכל אר"א אנדרוגינס כזכר כו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל דדוקא בסקילה דגזירת הכתוב הוא כדדריש לעיל ולפיכך לענין תרומה מספקינן ליה בנקבה ואינו מאכיל בתרומה כדפרישית לעיל:

סליק פירקא בס"ד