פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ח:ו:ד

ואין חילוקין על דברי רבי יודה. לשון בעיא היא אם החכמים אינן חלוקין על דברי ר"י במתני' דאמר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ:

ופשיט ליה מן מה דאמר רבי יוסי דמייבמין את אשתו. ש"מ דדיני' כסריס אדם הוא וכדר"ע:

הדא אמרה חלוקין על דברי ר' יודה גרסינן. דהא לדידיה סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו וכן משמע מהבבלי דאין הל' כרבי יודה:

קידש. אנדרוגינס את האשה אין חוששין לקידושיו דמספקינן ליה טפי בנקבה ולפיכך אם נתקדש חוששין לקידושין:

נבעל. שנבעל אנדרוגינס לפסול:

נפסל מן התרומה כנשים. שהן נפסלות בנבעלו לפסול להן:

וקשיא ל"ג הכא עד לקמן:

רבי ניחא ברבי סבא אומר בשם ר"י כו' אפילו מין במינו כל שהוא. כלומר אפילו נבעל למינו שהבועל ג"כ אנדרוגינס ואפי' כל שהוא בין שנבעל דרך זכרות או דרך נקבות נפסל:

וקשיא. על זה דהיאך מצינו שהו' נפסל במינו דהא מספקא לן אם זכר אם נקבה הוא וממ"נ אם זכר הוא אין זכר כו' ולא שייך לפסול והא ליכא למימר דמספקי בבועל לזכר ובנבעל לנקבה דהרי כולם ממין אחד הן:

ומשני צד זכרותו כו'. כלומר דמיירי שבא עליו דרך נקבות ולא בצד זכרות וזהו כל שהוא דאמר רב המנונא דאין הכוונה שיפסול אותו בכל ענין אלא בצד נקבות לבד דכיון שזה בועל כזכר וזה נבעל כנקבה ראוי הוא לפסול מן התרומה וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' תרומות הלכה י"ו וכמ"ש הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל:

מאכיל את נשיו. אאנדרוגינס שנבעל לפסול קאי וכדמפרש ואזיל:

מאכיל את נשיו מכח זכרותו ואינו מאכיל את עבדיו מכח זה וזה. מכח שיש לו ג"כ צד נקיבות ונתחלל צד הנקבות שבו כדאמרן וחללה אין מאכל' עבדי' בתרומה: