פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות י:ו:ה

במחזיר גרושתו היא מתניתא. ברייתא דקרי איסור קל במחזיר גרושתו משנישאת מיירי דאינה אלא בלאו ואסר את אוסריו דהרי האחרון אוסר על הראשון ואם חזר וגירשה השני והחזירה הראשון אסרה על השני דהדר הויא לגביה מחזיר גרושתו משנישאת והיינו אסר את אוסריו דנאסר השני זה שהיה אוסרה על הראשון וכדמוקי רב חסדא בבלי שם:

ומדייק הש"ס למה לי משנישאת. דאפי' נתארסה נאסרה:

ומשני בגין דר' יוסי בן כיפר. דס"ל מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת ולהכי נקט משנישאת. דר' יוסי בן כיפר ריש פירקין:

ביבמה וכו'. והיינו איסור קל דלאו בעלמא הוא וכדמפרש ואזיל:

עשה בה הא' מאמר. אסרה על השני וחזר ובא עליה השני אסרה על הראשון והיינו אסר את אוסריו:

למה לי כו'. אמאי נקט מאמר אפילו בא עלי' הראשון בלא מאמר וחזר השני ובא עליה:

למה לי בא עליה. כלומר והשתא נמי דנקטת מאמר למה לי בא השני עליה אפי' עבד בה השני מאמר נמי אסרה:

ומשני בגין ב"ש ובגין ר"ש. דסברי לעיל פ"ה דהמאמר קונה והילכך קמ"ל דאפי' במאמר לחודי' קנה הראשון ואסרה על השני והאי דלא נקט מאמר בשני דר"ש סבר כר"ג לעיל פ"ה דאין מאמר אחר מאמר:

דתני. כמו תניא אידך היא וכן דרך הש"ס הזה:

אמר ר"ש. דפליג על ר' יודא דלא נחלקו כו' וכר' יוסי בבבלי:

שב"ש אומרים פסל. את אשתו וכטעמא דר' יודה לעיל:

והיו ב"ה דנין. ק"ו על אחות אשתו שלא תפסל אשתו ואע"ג דב"ש מודו בה נקט ב"ה שמקובל היה בידם דהק"ו היו ב"ה דנין. ובבבלי קאמר ר' יוסי הק"ו בפשיטות לכ"ע:

האיש מותר כו'. קודם שקידשה:

מרובה איסור שאסרה. בעלה מאיסור כו':

שהוא אוסרה לילך כו'. לכל העולם:

ושגגה עליו. ואם שגגה עליו באיסורה שזינתה בשוגג עליו:

ולא נאסרה למותר לה. לא נאסרה לבעלה כדדרשינן והיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת:

ושגג באיסורו. אם שגג באיסור שאסרה עליו והיא אחותה:

אינו דין שלא יהא אסור למותר לו. לאשתו:

הדין. זה הדין מלמדינו לשוגג דלא פסל אשתו: