פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ז:ב:ב

גמ' תני. בברייתא בשם ר' יודה דאין צריך לכל ג"ש המוזכרים במתני' דכל מקום שנאמר בלשון הזה עני' ואמירה כגון מקר' ביכורים וחליצה או מקום שנאמר ככה כו':

בנין אב שבכולן. ללמד על מקום שנאמר עניה דכתיב משה ידבר:

והכתיב ויען לבן ובתואל. והם לא היו מדברים בלשון הקודש כדלקמן דכתיב ויקרא לו לבן יגר שהדותא:

אין תימר ע"י ענייה. אם תאמר דלהכי כתיב לשון ויען דשייך התם לשון ענייה שהיו עונים על דברי אליעזר:

והכתיב ויאמרו. וא"כ ויאמרו למה לי:

אין תימר על ידי אמירה. כלומר שבא הכתוב ללמדינו דבאמירה בעלמא היו דבריהן ולא בלב שלם:

והכתיב מה' יצא הדבר. ולא היה כתב לנו בזה הלשון אם דברי פיהם לא כלבם הי':

ואין תימר קודם למ"ת. שאני דכל מקום שנאמר ענייה אחר מ"ת קאמר הרי פרשת וידוי מעשר כו':