פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ז:ב:א

מתני' ואלו נאמרין בלשון הקודש. ולא אמרינן ניגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן מצות דיבורים ואין צריך לאמרם בל' הקודש משום דבהני כתיב עיכובא:

מקרא ביכורים. שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה:

וחליצה. יבמה אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:

ברכות וקללות. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:

ברכת כהנים. נשיאת כפים:

ברכת כהן גדול. ביום הכיפורי' אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:

ופרשת המלך. היא פרשת הקהל כדמפ' בסוף פירקין:

ופרשת עגלה ערופה. ידינו לא שפכו וגו' כפר לעמך ישראל וגו':

ומשוח מלחמה. והיה כקרבכם וגו' ואמר הכהן שמע ישראל וגו':

כיצד. כמו מנין:

ולהלן הוא אומר. בברכות וקללו' של הר גריזים:

מה ענייה האמורה להלן בלה"ק. דכתיב קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:

רבי יהודה אומר וענתה וגו'. דאינו צריך לג"ש דמגופיה דקרא אנו למדין דכתיב ככה עד שתאמר בלשון הזה: