פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ו:ו

ראה רבי דעתו של ר' אלעזר בר"ש ושנה כיוצא בו. במשנתינו דקאמר וכל הנשואות לכהן מנחותיהן נשרפות וכדמסיק:

ולמה לי. למה לנו לאוקמי כר"א בר"ש דהא אפי' כר"ש אתייא דאיהו סבר דיקריבו השיריים למעלן וקס"ד דלהא נמי שייך לומר נשרפות הואיל ואינן נאכלין:

א"ל דלא היא איכול בראש המזבח כו'. דלא שייך לומר בראש המזבח אלא הקרבה ועיכול אבל אין שייך לומר נשרפות על דבר שקרב בראש המזבח כר"ש אלא ודאי כר"א בר"ש אתייא דנשרפות למטן קאמר בבית הדשן:

והא תני ר' חייא ופליג. על זה מדקאמ' טעמא בברייתא בהא דנשרפת מנחת הנשואה לכהן דליקר' כליל כמנחת כהן עצמה אינה יכולה מפני שותפות' של אשה שיש לה חלק בה שלכפרתה היא באה ואין מנחת זר קריבה כליל בלא קמיצה:

להיאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש. שהוא מקריב' משלו וכתיב וכל מנחת כהן וגו'. וחסר כאן וגרסינן כמו שהובא לעיל ריש פ"ב וכדהובא בבבלי אלא הקומץ קרב בעצמו והשיריים קריבין בעצמן. ומדאמר קריבין בעצמן ש"מ דלמעלן הן קריבין כר"ש:

א"ל. ר' מנא לר"ת מאי קשיאלך דודאי פליגי בזה רבי דקתני במתני' נשרפת ראה דעתו של ר' אלעזר בי ר' שמעון כדאמרן ור' חייא רבה כר"ש ס"ל ולפיכך קאמר קריבין בעצמן: