פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ו:ד

עד שלא קרב הקומץ. ואחר שקדשה בכלי דהמנחות טעונין שתי פעמים מתן כלי אחת שהוא נותן בכלי שרת לקדשה קודם הקמיצה ואחת לאחר הקמיצה דשוב נותן הקומץ לכלי שרת שני ומקדשו כדשנינו בברייתא דסדר מנחות הובאה בבבלי דף י"ד יכולה ברייתא מיירי דעדיין לא שתתה דכ"ע מודים דהקריב ואח"כ השקה כשירה כדאיתא לעיל הלכה ב':

מתה היא. או שמתה היא או שמת בעלה ושוב אינה שותה דאמרן בעינן למשרייה:

השיריים אסירין. דהרי היא ככל המנחות שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה וישרפו בבית הדשן:

כפרה ספיקה והלכה לה. האי כפרה לאו כפרת העון הוא אלא כפרה הראוי' לה כלומר בשעת קדושת כלי עשתה מה שיש עליה לעשות דבהכשר קדשה וכיון שקדשה בהכשר קדושת הגוף טעונה שרפה כשאר פסולי הזבח:

בין כך ובין כך מנחתה אסורה. כדמפרש ואזיל דאפי' אם לאחר הקטרת קומץ באי עדים השיריים אסורין:

אבל אם הקטיר השיריים מותרין. באכילה ואפי' בבאו עדים אח"כ דכיון דבהכשר קרבה אמרינן בזה כפרה ספקה והלכה לה לענין הכשר הקרבה ויהו שיריה נאכלין: