פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ה:ג

ואם לא נטמאה האשה וטהירה היא. ונקתה ונזרעה זרע והוי ליה למכתב ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשה. זו טהורה. היא דונקתה וגו' ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה דאין המים בודקין אותה כדאמרינן בפ"ק:

אם לא נטמאה האשה וטהורה. וי"ו יתירא למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע:

ואתייא כמ"ד כו'. לאו אסיפא קאי דפשיטא היא דסיפא לא אתייא אלא כמ"ד אינה ניכרת אלא ארישא קאי שבאו לה עדים כו' וה"פ דהא ע"כ מיירי שבאו לה עדים אחר דשתיא דאי מעיקרא צריכה למימר דטמאה היא אלא ודאי הא קמ"ל דאין המים בודקין אפי' יש לה עדים במדינת הים ולא אמרינן הא דלא בדקוה מפני שיש לה זכות וא"כ לא אתייא אלא כרבנן דאמרי הזכות תולה ואינה ניכרת דלא מתנוונה כלל וקמ"ל דלא תלינן בזכות. ברם. אלא לר' דא' הזכות תולה וניכרת דמתנוונה היא קשיא מאי קמ"ל דפשיטא דלא תלינן בזכות דהרי לא הוכרה וקס"ד דלעדי שקר לא חיישינן כלל:

א"ר יצחק כן אנן קיימין. דלעולם אפי' כמ"ד דניכרת אתייא ולא בא למעט דלא תלינן בזכות אלא היא גופה קמ"ל דלא תאמר מאחר ששתת ולא בדקוה דעדי שקר הן וטהורה היא קמ"ל דהיינו טעמא דלא בדקוה שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לבעלה שהרי יש לה עדים ואפי' לא היו כאן כששתת:

א"ר יודא ואתייא כו'. כלומר דר' יודא פליג אאוקמתא דר' יצחק דס"ל דלעדי שקר לא חיישינן כלל כדאמרינן מעיקרא ולא איצטריך לאשמועינן היא גופה שלא תאמר כו' ולא אתייא אלא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת כדאמרן:

ולמה לא הוכרה. כלומר דלא תימא דלמה לא בדקוה ולא הוכרה כלל מפני שתלת לה זכות קמ"ל דלא תלינן בזכות ובעיקרא דדינא לא פליגי רבי יצחק ורבי יודא אלא תרווייהו ס"ל דאין המים בודקין לסוטה אפי' יש לה עדים במדה"י כדמוכח מהאי ברייתא:

ונקה האיש מעון. כתיב ופשיטא דמנוק' מעון דאיהו מאי קעביד ולפיכך דריש דמנוקה מעון אח"כ הוא ואינו חושש לה לאסור על עצמו דשמא הא דלא בדקוה מפני שתלת לה זכות:

יכול אף היא לא תחוש. אם יודעה בעצמה שטמאה היא אלא שתלת לה זכות:

ואתייא כמ"ד דאינה ניכרת. והילכך שפיר אשמועינן דאינו חושש: