פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה ב:ה:ה

מאן תנא שומרת יבם. במתני' דמתנה עלה:

ר"ע היא. דלטעמיה אזיל דאמר בפ"ק. דיבמות דיש ממזר ביבמה והה"ד דס"ל אם זינתה אסורה ליבמה דחד טעמא להו כדפרישית שם והילכך מתנה בהדה כדתנן לקמן זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה:

מה איכפת לי' ממזר גבי קינוי. דמה שייך ממזר להכא ואפילו לרבנן דאמרי אין ממזר ביבמה גבי קינוי מודו דמתנה עלה דהתירה אמרה וקנא את אשתו ואפילו מקצת אשתו דזקוקה לו כאשתו ומאת אשתו קדריש וכלומר דמרבינן לשומרת יבם דמתנה עמה ע"י גילגול דלקנא לה בעוד שהיא שומרת יבם אי אפשר דקדמה שכיבת הבועל היא:

א"ר שמי כו'. כלו' דמתמה על דמקשי ליה מה איכפת כו' דאפילו רבנן מודו בהא והא אשכחן דלא מדייק ר' ינאי כן כדלקמן:

נמנו שלשים כו'. כמפורש ביבמות שם:

ולא מתניתא היא. ומאי קאמר נמנו דמשמע שהן דרשו מהמקרא זה:

לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת. דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמיה נמי לא תפסי בה:

בתר כלי כו'. לאחר כל השבח הזה אומר אני דלא מוכחא מידי מהאי מתני' דיכולני לפרש המתני' כר"ע דאמר יש ממזר ביבמה ואין קידושין תופסין בח"ל:

ויתביניה. השתא מסיק לקושיא דלדידך מ"ט לא הקשה ג"כ ר' ינאי לר"ל דמה איכפת ממזר גבי קידושין דהרי אפי' לרבנן דאמרי אין ממזר מח"ל קאמרת דמודו ביבמ' דאין קידושין תופסין ביבמה דהויא כערוה והילכך נאסרה עליו אם זינתה אלא ודאי דלא אתיא אלא כר"ע:

התורה אמרה כו'. ל"ג הכא ואגב שיטפא דלעיל היא:

שומרת יבם כו' מותרת לביתה. ליבמה דסבר אין זיקה למיהוי כארוסתו שזינתה:

רבנין אמרין. האי קושיא בשם ר' מנא דלא כן אמר ר' יעקב בשם ר' לעזר בריש פ"ב דיבמות שומרת יבם שמתה מותר באמה דלא אלימא זיקתה למיהוי כארוסה ותהא אמה אסורה משום חמותו וכדמפ' התם טעמא זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה דאין זיקה לאחר מיתה דעלמא הא מחיים יש זיקה והכא אמר רבי לעזר מותרת לביתה דאין זיקה אפי' מחיים:

בגין דתנינן כו'. ע"כ לאו לתירוצא מיתפרשא אלא קושי' אחריתא היא שהקשו על ר' לעזר דקס"ד דמותרת לביתה לכ"ע קאמר ואפילו אליבא דר"ע א"כ קשה מאן תני הדא מתני'. לא רבנן ולא. ר"ע שהרי שנינו בזה הכלל דאם לא היתה אסורה לא היה מתנה עמה וברישא קתני נמי שומרת יבם דמתנה בהדה: