פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יט:ב:א

מתני' עושין כ"צ מילה בשבת. כ"צ מילה לאתויי הא דכל זמן שהוא עוסק במילה בשבת חוזר לתקן את הציצין אע"פ שאינן מעכבין ואם פורש חוזר על הציצין המעכבין את המילה שאינה כשירה אלא א"כ חותכין אותן כגון בשר החופה את רוב המילה כדתנן בסוף פירקין ועל ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר:

מוהלין. חותכין את הערלה ופורעין את העור המכסה את ראש הגיד כדי לגלות העטרה ומוצצין את הדם ואע"פ שהוא כמפרק את הדם מחיבורו ע"י המציצה:

ונותן עליה אספלנית. התחבושת ומפזר עליה את הכמון והוא כמין האבק שעושין גם משארי דברים:

לועס בשיניו. כדי לעשות בשנוי דכל מה דאפשר לשנות משנינן:

אם לא טרף יין ושמן מע"ש. לרפא את המילה ינתן זה בעצמו וזה בעצמו שזהו ג"כ על ידי שינוי חלוק היא כעין כיס מחתיכת הבגד נקובה ומכניסין את המילה בהנקב כדי שלא יחזור העור ויכסה את העטרה ובשבת כורך עליה סמרטוט אחד:

אם לא התקין. זה מע"ש כורך על אצבעו שזהו דרך מלבוש ולשנות ההוצאה ומביא אפי' מחצר אחרת שלא עירבה עם אותו החצר: