פני משה על תלמוד ירושלמי שבת יז:א:ז

כל שניטל בשנים. שכבד הוא וצריך שני בני אדם לטלטלו ניטל הוא בשנים ובד' או בה' אסור והקשה ר"ז עלה דאם התירו בשנים א"כ אפי' בד' או בה' מותר שהכל לפי כובדו:

מה דאמר ר' מנא וכו'. כלומר והכי שמעינן נמי מהאי דאמר רב מנא אמר ר' יוסה דכך היה מעשה שהיו התינוקת טעונין להספסל ודר' יודה בן פזי והזקנים היו מסייעין להון:

ולאו כלי הוא. ומאי קמ"ל פשיטא שמותר וקאמר דהא קמ"ל שלא תאמר הואיל ותשמישן במקומן ואדם קובע להן מקום וכו' הלכך איצטריך לאשמועינן שהתירו להן:

וסוגין. הסלים הגדולים:

מכבש מיטות. שמכבשין את הנסרים שלה להשוותן:

כובד העליון והתחתון. הן שני עצים עגולין של האורג אחד הוא לפניו שכורך בו יריעה הנארגת וזהו העליון והתחתון שכרוך עליו השתי והוא להלן ממנו וכבדין הן ואפי' כן מטלטלין אותן:

חוץ מן העומדין. הן העמודים שהכובדין תקועין בהן:

בעומדין ששם. כלומר שקבועין שם ומשום אשווי גומות הוא שאסרו אבל בעומדין שכאן שאינן קבועין וניטלין מכאן לכאן מותר אע"פ שהן גדולים וכבדין:

של קורייס. של הסורג:

מה דר' יוסי אמר ר' יוחנן. לא כן הוא שהתירו להדיא אלא ששאל וכו' וא"ל מטלטלין ור' יודה בן פזי לא אמר כן אלא שאין מטלטלין אמר לו:

מפני שאין מטלטלין. כלומר שאינן ניטלין מפני כובדן וקובע להן מקום: