פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ח:ב:ג

גמ' עד שיאכלנו מהובהב. צלי ולא צלי ממש אלא כמהובהב על האש:

אכלו חי. בשר חי:

כלב הוא. מאכל כלב הוא ומקרה בעלמא הוא ולא אתי למימשך:

מבושל. לגמרי:

בר נש הוא. כלו' זו דרך מאכל ב"א הוא ואנן בעינן דרך שהגנבים וגזלנים אוכלין והלכך במבושל פטור:

אכלו הסוקים. הסחוסים וכן גידין הרכין עכשיו אבל סופן להקשות מהו אם כבשר הוי או לא ומייתי עלה פלוגתא דר"י ור"ל דפליגי בפסחים אם נמנין עליהן או לא וגרסינן לסוגיא זו בפרק כיצד צולין:

איתפלגון. בעלמא ר"י ור"ל בהא דלקמיה:

דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב וכו' ועור הראש של עגל הרך וכו' ופליגי לענין מאי הן כבשר:

לאיסור אכילה. כגון עור חזיר ועור חטוטרות של גמל הרכה דחשיב התם. וכן לענין טומאת נבילות אבל לענין מלקות לא הוי כבשר כיון שסופן להקשות:

משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. כצ"ל וכן הוא בפסחים:

מחלפה שיטתי' וכו'. דתמן הוא עבד לה כבשר אע"פ. שסופן להקשות והכא לא עבד לה כבשר דקאמר אין נמנין עליהן:

שניי' היא תמן שהוא עור וסופו להקשות. כלומר אינו קשה אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך כ"ש דקשיא ומה התם מיהת סופו להקשות כלומר עומד להקשות ביותר מן הגידין רכין ואת עבד ליה כבשר כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו העור לא כ"ש דכבשר הוו:

טעמא דר' שמעון בן לקיש גרסינן וכן הוא שם:

הבשר לא גידים. ומגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר: