פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:יב:א

מתני' המסית זה ההדיוט. דוקא הדיוט שהסית מיתתו בסקילה אבל נביא שהסית מיתתו בחנק והמסית את ההדיוט. כלו' ליחיד ולאפוקי מסית את הרבים כגון מדיחי עיר הנדחת שמיתתן בחנק והאי כר"ש היא אבל רבנן פליגי וס"ל דבין הדיוט שהסית ובין נביא שהסית ובין שהסית את היחיד או את הרבים מיתתו בסקילה אלא אם הסית את רוב אנשי העיר נקרא מדיח ונ"מ דעד שיאמר בלשון רבים נלך ונעבוד כדקתני בסיפא:

מכמינין. לשון מארב:

והוא אומר לו יש לי חבירים. הניסת צריך שישיב יש לי חבירים רוצים בכך בא ואמור לי בפניהם:

אם היה ערום. המסית ואינו מדבר בפניהן כלומר שהוא אומר לניסת שאינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת ב"ד:

ביחוד. כלומר אין איש עכשיו עמנו ויכול אתה לומר מה שאמרתי לי:

האומר אעבוד וכו'. כלומר בין שהסית בלשון יחיד או בלשון רבים ובכל א' מן העבודות מסית הוי ובסקילה:

המדיח. זה שאומר בלשון רבים: