פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:י:ב

גמ' עונש. למיתת ב"ד:

ומזרעך לא תתן יכול אפי' מסר וכו'. כך שנויה הברייתא בת"כ פ' קדושים וחסר שם הבבא יכול אפי' מסר והעביר שלא למולך וכו':

שלא למולך. אלא לע"ז אחרת:

עד שימסרנו לכומרים. על מנת להעבירו ואח"כ יטלנו מידן ויעבירנו הוא בעצמו לבנו:

העבירו כדרכו. ברגליו מהו אם זה כדרכה של מולך:

תני. בברייתא דלקמיה שמעינן כך הוא דרכה היה מושכו ומעבירו דרך העברה מצד זה לצד זה ולא העברה ברגל כדמסיק לקמן:

תני. בתוספתא פ"י. וחסר כאן בהעתקה וה"ג שם העביר ברגלו פטור ואינו חייב אלא על יוצאי יריכו המעביר את אביו ואת אמו ואת אחיו ואת אחותו פטור המעביר עצמו פטור ור' אלעזר בר"ש מחייב אחד מולך ואחד שאר ע"ז חייב ר"א בר"ש אומר אינו חייב אלא משום מולך בלבד:

טעמא דר"א בר"ש. דמחייב בהעביר עצמו דבך כתיב בגופך לא ימצא מעביר:

והכרתי אותו מקרב עמו. וכתיב לקמיה ושמתי אני את פני וגו' והכרתי אותו וגו' לזנות אחרי המולך וגו':

לרבות שאר ע"ז בהיכרת. ודרשינן להאי קרא קמא לע"ז לשלא כדרכה דאלו עבודות כדרכה כתיב בפ' שלח לך כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וגו':

עונש מנין. לשלא כדרכה:

מזרעו נתן למולך. כתיב בהאי קרא והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרעו נתן למולך ומיותר הוא דהא כתיב לעיל אשר יתן מזרעו למולך אלא לרבות עונש לשלא כדרכה כתיב הכא כי מזרעו נתן למולך וכתיב לעיל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת:

והוא שהעביר בעצמו. השתא מסיק לה דהיה מושכו ומעבירו הוי כדרכה דהרי אם הוא העביר בעצמו פטור והעברת עצמו לא ברגליו הוא צריך לעבור ולהכי פטור הוא דלאו העברה הוי וטעמא מפני שהעביר את עצמו ולא משכחת לה בדרך העברה אבל אם היה מושך בו בבנו והעבירו חייב אלמא דכך הוי דרך העברה. א"נ והוא שהעביר בעצמו לשון קושיא היא והרי הוא שהעביר בעצמו לא ברגליו הוא עובר וא"כ תיפוק ליה דבלאו הכי פטור דהא קתני העברה ברגל לאו העברה הוי ומשני דהיינו נמי טעמא דפטור דמפני שהעביר את עצמו והעברה ברגל לאו כלום הוא אבל וכו' דכך הוא דרך העברה. והיינו הך:

מה הוא דאמר ר"א בר"ש העבירו ברגלו פטור. השתא קשה לדידיה דהא לא פליג אהא ומודה דהעבירו ברגלו פטור והיכי משכחת לה לדידיה להעביר עצמו שיהא חייב:

בההוא דאעבריה מזקר. לר"א בר"ש משכחת לה דהעביר עצמו חייב כגון שעבר בקפיצה מצד זה לצד זה דזהו ג"כ כדרכה הוא ולא הוי העברה ברגל: