פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין יא:ו:ג

והנביא שהתנבא בתחלה. נביא אחד שהתנבא איזה דבר אלא שבתחלתו הוא ואינו מוחזק עדיין בנביאות:

אם נתן אות או מופת שומעין לו. לאו אות ומופת ממש קאמר אלא כלומר אם היא מתנבא על דבר העתיד להיות אם יבאו דבריו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הואיל ואינו מוחזק לנביא אינו צריך לשמוע לו מה שיאמנו דבריו:

שני נביאים שנתנבאו כאחת. על דבר אחד וכן שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד כלומר אפילו לאו ממש דבר אחד אלא שהן בכרך ובסדר אחד ונראין כעין דבר אחד והם מתנבאים בתחלה:

חד אמר צריך ליתן אות או מופת. ואע"פ ששנים הן הואיל ונבואתן בתחלה הוא דהויא:

אינו צריך ליתן אות או מופת. הואיל ושנים הן מסתמא לא משקרי:

והכתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות. כי ירפא ה' לי הרי שמצינו ששאל חזקיהו מישעיהו לאות ומופת ואף על פי שישעיהו כבר מוחזק לנביא היה מ"מ הואיל ובתחלה אמר לו כי מת אתה ואח"כ כשהגיד לו נבואה השני' והוספתי על ימיך ביקש ממנו אות והחשיבוהו כנביא בתחלה ומי עדיפי שנים שאינן מוחזקין מישעיהו שהיה מוחזק לנביא אמת ואמאי אמרת שנים אינם צריכין לאות ומופת:

שנייא היא תמן. שהיה דבר גדול וממש דהוא עסק בנבואתו בתחיית המתים ועוד משום שא"ל ביום השלישי יעלה בית ה' ע"ש יחיינו מיומים וגו' ולפיכך היה חזקיה רוצה לראות היום איזה אות כדי להחזיק אמונתו בלבו מיד ולא שבשביל שלא האמין בנבואתו שאל ממנו אות: