פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים א:ח:ו

חבית הראשונה כר' יוסי והשנייה כרבי מאיר. חבית הראשונה היינו האי מתני' דחבית והשנייה היינו מתני' דנשנית התם אבתרה חבית שנשברה בגת העליונה והיא של תרומה והתחתונה טמאה שיש שם חולין טמאים וראויין הן לו בימי טומאתו ואם תפול התרומה לתוכן ילך הכל לאיבוד וכגון שהחולין הן פחות ממאה וידמעי החולין מחמת התרומה והיא תטמא מחמת החולין ולא יהיו ראוין כלל מכח התרומה טמאה שבתוכן בזה מודין ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה קודם שתכפול לתוך החולין יציל ואל יטמאנה בידים. ואם לאו שבתוך כך שיחזור על כלי טהור לא יכול להציל ממנה רביעית שהוא דבר חשוב בהא פליגי דר' אליעזר סבר תרד ותטמא בעצמה ואל יטמאנה בידים. ורבי יהושע סבר אף יטמאנה ביד ובכלים טמאים כדי להציל את החולין ועלה קאמר ר"א דמתני' דחבית הראשונה אתיא כר' יוסי דהכא ומתניתין דחבית השניה כר"מ דהכא ומפרשי חברייא טפי לדברי ר"א:

חברייא אמרין. דהכא קאמר ר"א חבית הראשונה כר' יוסי דוקא ולית ר"מ מודה בה דר' יהושע שנה שיניחנה במקום התורפה אלא דר"מ אליבא דר' יהושע ס"ל הואיל ונולד לה ספק טומאה שורפין אותה וחבית שנייה כר' מאיר אליבא דר' יהושע הוא ולית ר' יוסי מודה בה דר"מ הוא דסבירא ליה מכיון דסופה לאיבוד שרי לטמויה בידים אבל לר' יוסי דהכא לא אתיא כלל כדלקמן ור' יוסי אמורא מקשי לחברייא לקמיה:

אמר לון ר יוסי. לחברייא ראו מה אתם אומרים דחבית שנולד לה ספק טומאה כר' יוסי היא ברם כרבי מאיר שורפין דהכי קאמריתו דלית ר"מ מודה בה משום דסבירא ליה דכל ספק שנולד בתרומה מותר לשורפה וכר' שמעון נמי שורפי' דהכי שמעי' ליה מהתוספתא ומייתי לה לקמן ואי הכי קשיא וירבו ר' מאיר ורבי שמעון על רבי יוסי דיחיד ורבים הלכה כרבים וישרוף כל ספק בתרומה ואנן לא קי"ל הכי וכדתנן בפ"ד דטהרות דלא קחשיב התם אלא ששה ספיקות ששורפין עליהן התרומה ובודאי מגען וספק טומאתן ואילו שאר ספיקות תולין לא אוכלין ולא שורפין:

ועוד מן הדא שמעי'. דכך היא ממה דאנן חמיין מרבנן דכי אתא עובדא קמיהון מספק טומאה שנולדה בתרומה דאינון אמרין להשואל איזיל תלי ולא אמרין ליה זיל שרוף אלמא דנוהגין כך להלכה למעשה וקשיא לדידכו דהא רבי מאיר ור"ש תרוייהו ס"ל דשורפין תרומה על כל ספק תרומה:

הן אשכחנן. השחא מפרש והיכן אשכחן לר"ש דס"ל שורפין:

הדא דתנינן מודה ר"א ור' יהושע וכו' ואמר ר' יוחנן ר"ש שנה להסיפא דמתני' וכך היא שנוי בתוספתא פ"ק אר"ש לא נחלקו ר"א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' אלמא דלר"ש שורפין את התלויה דהא לדידיה מיהת כ"ע שוין דלשריפה עומדת:

ואין תימר לית ליה לר"מ תלויה. זה הכל מקושית ר' יוסי לחברייא כלומר וכ"ת דלעולם לית ליה לר"מ ששורפין את התלויה ור"ש יחידאה הוא בזה וכי קאמרינן דחבית הראשונה כר' יוסי ולית ר"מ מודה בה היינו לענין מה דשנינו לר' יהושע דיניחנה במקום התורפה דבהא לא מודה ר"מ אליבא דר' יהושע אלא דס"ל דר' יהושע מטמאה ביד קאמר מכיון דכבר נולד לה ספק טומאה וכהאי דר' יהושע בחבית שנייה אבל לא שיהא מותר לשורפה בעוד שהיא תלויה:

והא תני. בהדיא בתוספתא דמכלתין פ"ג גבי הא דשנינו שם י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי ר"מ וחכ"א בזמנה וכהאי דתנינן במתני' שם לחכמים. ובהתוספתא דפוס הגי' כמו בהמתני' תרומה הורה וטמאה וכו' וגי' הש"ס הזה היתה תרומה תלויה וכו' וכן היא לקמן. קתני מיהת דלר"מ תרומה תלויה בשריפה ולא מצינן לומר דהתם מטעמא דחמץ היא ולא סגי אלא בשריפה דאי הכי מ"ט לא שרפינן לה עד עם חשיכה ולא מקודם כדין כל שריפת חמץ שכך הוא הדין גם בע"פ שחל להיות בשבת ששורפין החמץ בע"ש ובזמן דכל השנים אלא ודאי דהיינו טעמא דנהי דהך תלויה לשריפה עומדת מכיון שאין לה אוכלים הואיל ותרומה היא ממתינין מלשורפה עד עם חשיכה אלמא דר"מ מיהת ס"ל נמי דתלויה בשריפה היא והדרא קושיא לדוכתה:

תיפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. כלו' שנתייאש הימנה ואין דעתו לישאל על הספיקא שמחזיקה כטמאה ודאי וכיון שכן ה"ז בשריפה כטמאה גמורה אבל שאר תלויה שדעתו לישאל עליה אינה בשריפה לר' מאיר דהויא כטהורה דשמא יטהר אותה החכם:

א"ל וכן א"ר יוסי. דהוא רבי דרבי מנא דכל תלויה וכו' וכלומר דהדר ביה ר' יוסי גופיה ושנייה נמי הכי:

ותני כן. בתוספתא דתרומות פ"ז ושם הגי' מהופכת וגי' דהכא עיקרית:

תלויה שאמרו טהורה הרי זה טמאה. כלומר אף על פי שאם הייתי שואל להחכם על ספיקה יכול להיות שתהא טהורה יאני מחזיק אותה לטמאה לפי שאין דעתי לישאל עליה. ובתרומות גריס טהורה היא טמאה היא והיינו הך כדפרישית:

הרי זה טמאה. מכיון שנתייאש הימנה. כטמאה ודאית היא ודינה בשריפה:

מאי כדין. אם הדין באמת הוא כך. ובתרומות לא גריס כאן האי מאי כדין אלא א"ר יוסי בר בון תיפתר וכו'. כלומר דלא צריך להאי שינוייא דחיקא דבלאו הכי לק"מ מהא דקתני דלר"מ שורפין את התלויה בע"ש עם חשיכה דתיפתר שנולד לה הספק טומאה עם דמדומי חמה ולית ש"מ כלום דהא דקתני עם חשיכה מיירי בכה"ג דאמרן ולפיכך שורף אותה מיד עם חשיכה שהרי למחר ע"פ היא והיא אינה ראויה לאכילה אף בשעה שעדיין מותר לאכול מכח ספק טומאתה ולעולם אימא לך בעלמא לר"מ אין תרומה תלויה בשריפה ואכתי ר"ש יחידאה הוא ולא קשיא לחברייא מידי: