פני משה על תלמוד ירושלמי פאה ו:א:ה

לגוים וכו' בזה ד"ה אין הפקרו הפקר. כלומר בין לר"י דלא מפרש טעמייהו דב"ש דדרשי מקרא דשמיטה אלא דממיעוטא מאותם דכתיב גבי לקט ופאה נפקא להו כדלעיל ובין לר"ל דמפרש טעמייהו דב"ה דמקרא דשמיטה נפקא להו מיהת לכ"ע בעינן שיפקיר לכל ישראל בין לעניים בין לעשירים וא"כ הכא לא הוי הפקר לב"ה דקיי"ל כותייהו ומשום הסיפא נקט לה כדלקמיה דאם הפקיר לאדם אבל לא לבהמה וכו' בהא איכא בינייהו דר"י ור"ל אליבא דב"ה ותליא בפלוגתא דידהו בהא דמפרשי טעמייהו:

על דעתיה דר' יוחנן הבקירו הבקר. דלר' יוחנן נפקא להו לב"ה ממיעוטא דאותם דשאר הפקר לא ליהוי כלקט ופאה וא"כ הכא כיון שהפקיר לכל ישראל הוי הפקר ואע"ג דקאמר לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת בהא לא איכפת לן דהא לא קאמר בפירוש אבל לא לעשירי' והלכך אמרינן מסתמא כי הפקיר לכל העולם הוא דהפקיר בין לעניים בין לעשירים אלא דבעניים לחוד הוא דמקפיד שלא יזכו בה אלא עניי אותה העיר אבל מעיר אחרת הכל שוין בו ואף לעשירים וכן לעשירים שבאותה העיר ושפיר ילפינן מאותם דאלו לקט ופאה אין בהם אלא לעניים בלבד:

על דעתיה דרשב"ל. דמפרש טעמייהו דב"ה דמקרא דשמטה ילפי שצריך שיהא ההפקר כשמטה ממש א"כ הכא אין הפקירו הפקר שהרי שמיטה הפקר לכל היא ובין לאדם בין לבהמה:

א"ר לא בפירוש פליגין וכו'. כלומר דר' אילא קאמר דלא צריכא לן למידק פלוגתייהו מהא דלעיל אלא דאשכחן דפליגי בהדיא בהאי דינא אי הוי הפקר או לא: