פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ט:ב:ז

המת שנקבר בקש ובתבן. שהן עשוין להתגלגל ע"י הרוח ואפשר שלא הכיר בו אדם מעולם דאין טומאת התהום אלא בשלא הכיר בו אחד מעולם וכן עפר וצרורות עשוין להתגלגל מעצמן:

במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים. הואיל ואדם יכול להסתכל בהן ע"י הדחק ואפשר שהכיר אחד מעולם אין עושה קבר התהום:

ה"ג כל שאי אתה יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאתה יכול לפנותו אין עושה קבר התהום. דברים שאין אדם עשוי לפנותן אלא בטלין הן במקומן לא חיישינן נמי שאדם נתנן לשם מדעת אלא מעצמן נתגלגלו לשם אבל דברים שאדם עשוי לפנותן אין עושה קבר התהום דהואיל ודרך לפנותן חיישינן שמא אדם אחד מדעת נתנו לשם ועתיד לפנותו וכבר הכיר בו אחד:

וקש ותבן אין את יכול לפנותו. מחשבת להו דעושין קבר התהום נימא הך ברייתא דלא כרבי יוסי:

דרבי יוסי אומר תבן וביטלו בטל. הא דרבי יוסי בתוספתא פרק ט"ז דאהלות ואמתני' דפרק ט"ו דאהלות מיתניא דתנן התם בית שמלאו עפר וצרורות ותבן ויש בו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דטומאה רצוצה היא שאין בה חלל טפח וקי"ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע וקאמר רבי יוסי התם תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר דמשמע דוקא אם ביטלו בפירוש הוא דבטל אבל תבן סתם עתיד לפנותו הוא וכמאן דאיכא ביה חלל טפת דמיא והכא אמרינן דאפילו סתם תבן כאין עתיד לפנותו הוא ודלא כרבי יוסי:

רבי יוסי ברבי בון. אמר ד"ה היא הכא דמה דאמר רבי יוסי בשבללו לתבן בעפר כמו שעושין לבנין עם הטיט דבהא מסתמא עתיד לפנותו הוא והלכך לא בטיל עד שיבטלו בפירוש:

יש תבן שהוא כעפר. מסקנת דברי רבי יוסי הוא שם:

תבן שאין יכול לפנותו. שהוא מפוזר הרבה וידוע הוא שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל:

ועפר שאת יכול לפנותו. שידוע הוא שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן סתם ולא בטל ורבי יוסי ברבי בון מפרש לה נמי כתבן שבודאי עשוי לפנותו הוא כדמוקי לעיל:

חיפהו מחצלות. אטומאה בבית קאי ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח דטומאה בוקעת לצד השני ואם חפהו במחצלת בטל:

איתא חמי. ומתמה הש"ס תא חזי מה דאמרי מלאוהו לבית במחצלות לא בטל דודאי עתיד לפנותן הוא וחיפהו במחצלות בטל בתמיה אלא ודאי לא בטל:

מלאו חריות. של דקל צריכה מיבעיא לן אם עתיד לפנותו הוא או לא:

אפילו ריק. לישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה וס"ל לר"ל דממעט נמי בטומאה הואיל והוא דק ונרקב מהלחות ונמאס מבטל ליה: