פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:ט

רבי שמואל בר סוסרטי בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן לעיל האוכל אבר מן החי מטרפה חייב שתים ומעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין נמי יתחייב שתים:

משום לא תאכלו כל נבלה. דהואיל ואבר מן החי מטמא כנבלה כדאמרי' פ' העור והרוטב נימא נמי דישנו בכלל לא תאכלו כל נבלה ומשום לא תאכל הנפש דקאי על אבר מן החי:

ומשיבין טהורים על הטמאים. וכי משיבין ללמד על אבר מן החי של טהורה שאינו אסור משום נבלה דאע"ג דמטמא באכילה מיהת אינו אסור אלא משום אבר מן החי:

על הטמאין. כלומר ללמד מן הטמאין דקאמר רבי יוחנן והיינו טרפה שאסורה נמי באכיל' משום טרפה:

וכי ר"א. וחוזר ומתמה הש"ס דהא ר"א לעיל נמי השיב מאברי בהמה טהורה על הטמאין להא דקאמר כשיעור טומאתן כך אכילתן:

מעתה. פירכא אחריתא היא לדברי רבי יוחנן דבאוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש משום כל אלו השמות:

משום בירייה. ואע"פ שאין בהן כזית דכל היכא דאיכא בריית נשמה אפילו בכל שהוא חייב:

רססן. מיעכן וכתתן ובטלן מתורת בריה אינו חייב אלא אחת על כלן ודוקא בכזית:

אכל מן הריסוסין. משום סיפא נקט לה:

ונמלה. ועוד אכל עמהן נמלה שלימה חייב שתים אחת משום בריה וא' משום כזית נבלה:

אין כיני. ואם כך הוא הדין נותן שאפילו אכל מן הרסיסין פחות מכזית שלא היה בין כלן כזית אלא שהנמלה השלימה השלימן לכזית נמי חייב שתים משום בריה ומשום כזית נבלה:

אין כיני. אנו אומרים שאפילו אכל נמלה אחת ויש בה כזית חייב שתים שאפילו לא היה בה כזית חייב עליה משום בריה:

אף בצירופי נזיר כן. בניחותא שאם אכל מכל איסורי נזיר דקי"ל שמצטרפין זה עם זה ואכל מהן כזית חייב אחת ואם אכל עמהן ענבה שלימה חייב שתים דס"ל ענבה נמי כבריה היא וכן בענבה שיש בה כזית:

כל האיסורין מצטרפין. אם אכל חצי זית חלב וחצי זית דם מצטרפין ללקות עליהן דס"ל אין איסורין מבטלין זה את זה:

כזית וכו'. כלומר לדברי רבי אבהו לאו דוקא כזית מנמלת רסוסין אלא אפילו שאר איסורין מצטרפין ואם אכל עמהן בריה שלימה חייב שתים:

אין כיני וכו'. כדלעיל: