פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר ד:ד:ה

לא לחם ולא זרוע. שלמים דקתני במתני' אינן טעונין לחם וכן לא זרוע בשלה מן האיל דכיון שאין הנזיר ניתר בהן אין טעון זרוע לעשות תנופה כדין שלמי נזיר:

רבי בון בר חייה בריה דרבי שמעון בעי גרסינן:

שלמים באין לאחר מיתה. כלומר מצינו שהשלמים באין לאחר מיתה דאין לך שאין בא לאחר מיתה אלא חטאת ואשם:

מהו שיטענו לחם. ואשלמי תודה קבעי דאלו בשלמי נזיר בהדיא תנן בפ"ג דמעילה שאין טעונים לחם דעל כפי נזיר בעינן וליכא:

חזר ואמר וכן בחיים. כלומר דרבי בון הדר פשיט לנפשיה דהא בחיים נמי כן כגון שהפריש קרבן ואבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא הראשון וכי לא על הבטלה הן באין ואפ"ה את אמר דטעונין לחם וה"נ לאחר מיתה טעונין לחם:

פשיטא ליה לרבי בון בר חייה בשלמים הבאין לאחר הפרה. כלומר מדלא פשיט לה הבעיא ממתניתין דשלמים הבאין לאחר הפרה אינן טעונין לחם ש"מ דפשיטא ליה דלא דמי אחר מיתה לאחר הפרה וכי מה בין מיתה להפרה:

מיתה כבר נראו להטען לחם. שאני באחר מיתה הואיל וכבר נראו ללחם קודם שמת אבל הפרה לא נראו כלל דכיון שהפר לה בטל הנדר:

אשם לאחר הפרה. אם נטמאה בנזירותה ואח"כ הפר לה מביאה אשם אבל לא לאחר מיתה כדמפרש ואזיל:

שאין לך אשם בא על הבטלה כזה. כלומר אע"ג דלא מצינו שאשם בא על הבטלה דאין אשם בא לאחר כפרה אם נתכפר באחר דקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה מ"מ בזה הוא בא אע"פ שעכשיו כעל הבטלה הוא הואיל ובשעה שנטמאת אכתי לא הפר לה: