פני משה על תלמוד ירושלמי מעשרות ב:ג:ה

בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. הא דקתני דפליגי ר"ש ורבנן בכלכלת תאנים שתרמה לאו דוקא של תאנים אלא ה"ה כלכלה של כל דבר ותאנים דנקט משום אורחא דמילתא הוא שכן דרך ללקט התאנים וליתנן לתוך הכלכלה:

ר"ש מתיר מק"ו וכו'. כך הוא בתוספתא שם. כלומר ומה כל זמן שלא תרם בפירות שלא נגמר מלאכתן ויש עליהן זיקת שלשה מעשרות תרומה ומעשר ראשון ושני או עני בשנת מעשר עני אתה אמר מותר לאכול מהן עראי בשעה שאין עלי' אלא זיקת שני מעשרות שכבר תרם ממנה תרומה לכ"ש דמותר לאכול עראי:

ראשון מהו שיטבול לשני. אליבא דר"ש בעי אם הפריש אח"כ מעשר ראשון מהו שיקבע לאסור באכילת עראי עד שיפריש מעשר שני דאפשר אף לר"ש הואיל דתרם ממנה תרומה ומעשר ראשון קובעין הן באיסור אכילת עראי עד שיפריש כל המעשרות וקאמר דלא היא דק"ו הוא לר"ש דמה אם בשעה שיש עליו זיקת שני מעשרות שלא הפריש אלא תרומה גדולה את אמר מותר באכילת עראי בשעה שאין עליו אלא זיקת מעשר אחד לכ"ש דמותר:

גמ' מה פליגין. ר"מ ור' יהודה בלוקט בעל הגינה ונותן לו להלוקח דבהא סבירא ליה לרבי מאיר דאף בלוקט אחת אחת ונותן לו לא יאכל עד שיעשר דמיד כשקיבל את הדמים וליקט ונותן לו נגמר המקח אבל בלוקט לאכול שהלוקח לוקט ואוכל כ"ע מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף הוא דחייב:

כשם שהן חלוקין כאן. גבי מקח כך חלוקין בחצר בית שמירה דתנינן לקמן בפרק ג' איזהו חצר שחייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה דחצר המשתמרת הוא שקובעת למעשרות ור"א קא משמע לן דדין מקח ודין חצר המשתמרת שוין הן דאינן קובעין אלא מדבריהם כדא"ר יוחנן מקח וכן בחצר וכן בשבת אינה תורה דכל אלו אין קובעין מן התורה אלא מד"ס ולפיכך לא החמירו באוכל אחת אחת ור"מ ור' יהודה דפליגי כאן במקח כך נמי פליגי בחצר המשתמרת:

ר' אימי בשם רשב"ל. לא ס"ל דהמקח והחצר המשתמרת שוין הן אלא המחוור שבכולן של הששה דברים שקובעין כדחשיב להו לקמן ריש פ"ד זו חצר בית שמירה הוא שהכל מודין בה שקובעת למעשרות:

אין את מודה לי בנותן לבנו. מה שהוא לוקט אחת אחת שהוא פטור דאין כאן קביעות ומה לי הלוקט ונותן לבנו ומה לי הלוקט ונותן לאחר שבדין הוא שאינו חייב לעשר אלא א"כ צירף:

ר' יודן בעי. על הא דמוקי לעיל דלא פליג ר' מאיר אלא בלוקט ונותן לו דמה חמית אומר בלוקט ונותן לו דוקא פליג ומנא לך הא או דילמא דנימר דאף בלוקט ואוכל פליג ר"מ:

אמר ר' מנא לית כאן בלוקט ואוכל. על כרחך ליכא לאוקמי פלוגתייהו בלוקט הלוקח ואוכל דהכי שמעינן מן הדא דגינת וורדין דקאמר ר' יהודה לר"מ במתני' ומביא ראיה לדבריו וכי אית לך מימר דבגינת וורדים בלוקט ואוכל הוה עובדא הא וודאי לא כדמסיק אבתרה דהוא א"ל אם את עליל להגינה את מקלקל ורדיה ומסתמא לא היה מניח לאדם ליכנס לתוכה אלא בעל הגינה היה לוקט ונותן לו להלוקח אוף הכא פלוגתייהו בלוקט ונותן לו דאי לאו הכי מה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו מגינת וורדים:

מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על הוויה דר' מנא על מה שהקשה להכריח מהאי דגינת וורדים דבלוקט ונותן לו הוא דפליג ר"מ: