פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ו:ד:ה

בנגניגר. שם מקום ופליגי ר' יוסי ור' חייא אליבא דר' יוחנן במה היה המעשה ששרף ריב"ן דמר קאמר דכך א"ר יוחנן דמה שרף פסקי עריס שרף בפסקי עריס היה המעשה שלא היה שם כשיעור והביאו הזרע לשם ושרף את הכל דס"ל אף בדיעבד אוסר ומקדש ומר קאמר דכך היה אומר ר' יוחנן שבעריס ממש היה המעשה:

א"ר יוסי. הקשיתי לפני ר' יעקב בר אחא על הא דר' חייא בשם ר"י דבשלמא לדידי ששמעתי דבפסקי עריס ניחא הא דקאמר מעשה בר' יוחנן בן נורי ששרף כלומר הוא החמיר בזה ושרף ודברי חכמים חלוקין עליו שאין דין פסקי עריס אלא לכתחילה שלא יביא זרע לשם אם אין כאן שיעור ההרחק דתנינן אבל אם הביא לא קידש כדתנן בפרק דלקמן דקחשיב פסקי ערים מהאוסרין ולא מקדשין אלא לדברי ר' חייא דקאמר בערים עצמו היה המעשה שזרעו בין הערים להגדר קשיא הא דקאמר ששרף ריב"נ וכי דברי חכמים חלוקין עליו בתמיה הא לכ"ע הערים מקדש בשאין שם כדי שיעור ההרחק ומכ"ש אם היה המעשה שזרעו בין העריס להגדר דחכמים מחמירין טפי בכה"ג מדר"י בן נורי כדתנן בריש פרקין:

ולא שמיע. ומתמה הש"ס על ר' יוסי דקאמר בפשיטות דאין חולק בערים עצמו לענין דיעבד וכי לא שמיע ליה להא דר' יעקב דקאמר דפליגי ר"י ור"ל בעריס עצמו מהו אם הוא אוסר ומקדש דר"י הוא דס"ל דאוסר ומקדש ור"ל פליג וס"ל דאסור לכתחילה ואינו מקדש בדיעבד ואי אשכחן פלוגתא דאמוראי בעריס עצמו איכא למימר דג"כ פלוגתא דתנאי היא ולפיכך קאמר מעשה ששרף ר' יוחנן בן נורי: