פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ו:ד:ד

ולא שנייא. מילתא באנפי נפשה היא ואמתני' קא מהדר דאין חילוק בין שבנה הגדר בתחלה ואח"כ נטע הי"א גפנים בצדו או איפכא ואח"כ נפסקה הגפן האמצעית:

יש כאן עריס. כלומר בתחלה קודם שנפסקה האמצעית היה כאן דין עריס ויש כאן דין פסקי עריס לאחר שחרבה האמצעית:

חרב הגדר. אח"כ בין בעריס בין בפסקי העריס בטל הכל ואין כאן דין עריס. כלומר אף אם כל הגפנים קיימות הן לפי שאין דין עריס בלא גדר שבצדו ולא פסקי ערים בשחרבה האמצעית א"נ על אותן חמש גפנים שמכאן ומכאן קאמר דאע"ג דדין עריס בחמש גפנים הוא מ"מ כאן כבר נפסקה אמצעית וכשאין שם גדר אין כאן לא עריס ולא פסקי עריס:

חזר ובנייה. אם חזר ובנה להגדר מהו ופשיט ליה סתמא דהש"ס דאת אמר חזר עריס למקומו ודכוותה נמי דחזרו פסקי עריס למקומן לדינם כמו שהיו קודם שחרב הגדר ויש לפרש נמי דהכל דברי ר' אבודמי הן דבעי אם חרב הגדר וחזר ובנאו כמו דאת אמר בעריס דפשיטא הוא דחזר למקומו שהרי העריס עצמו לא נשתנה מכמות שהיה אם דכוותה אמרינן גם בפסקי עריס כן משום דאיכא למימר שבתחלה כשהיה הגדר שלם היו גם כל הגפנים קיימין וכשחרבה האמצעית ואח"כ חרב גם הגדר אע"פ שחזר ובנאו אין דין פסקי עריס חוזר למקומו והיינו הך דאף לפי זה בעיא דלא איפשטא היא וספק איסורא לחומרא: