פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ו:ב:ה

שתי גינות זו ע"ג זו. תוספתא היא בפ"ג שקרקע עליונה גבוה עשרה מקרקע התחתונה כגון במדרגה:

זורע את העליונה. שאין שם כרם עד שהוא מגיע לאויר עשרה של התחתונה ובתוספתא גריס עד שמגיע לעיקר התחתונה והיינו הך דכל למטה מאויר עשרה כעיקר התחתונה דמיא:

לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן. דמיא דהא אסור לזרוע בשפוע בתוך העשרה באויר התחתונה וקשיא להא דאמרינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלן דמי:

א"ל. שאני הכא דטעמא דאסרו לזרוע בשיפוע מלמטה מעשרה משום שהזרעים שבשפוע נוטין העלין שלהן לאויר הכרם של התחתונה שאויר שלה שולטת עד עשרה אבל לענין צירוף כהאי דינא דלעיל כל שהוא בשיפוע המדרגה כמלמעלן דמיא:

העליונה. וסיפא דהתוספתא היא ואם העליונה היא שעשויה כרם ובתחתונה אין בה כרם זורע את התחתונה ואת שיפוע המדרגה דאין כאן זרעין נוטין ודאמרינן שיפוע המדרגה כלמעלן לענין צירוף הוא כדלעיל:

עד שמגיע לעיקר הגפנים. דהואיל והכרם למעלה הוא איכא הכירא וא"צ כאן הרחקה כדי עבודה:

לית כאן. סמי מכאן לעיקר הגפנים דסמוך לעיקרי הגפנים ודאי אסור לזרוע משום מראית העין אלא למטה מג"ט מהן הוא דמותר לזרוע ולא יותר בסמוך:

כהדא דתני. בתוספתא פ"ד והובא לעיל בכמה מקומות:

שרשי פאה. והוא צוה"פ סמוך לכרם שמותר לזרוע שם בלא הרחקה דהויא כמחיצה המפסקת ואם שרשי זרעים שבה יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך ד"א שבכרם אם הן למטה מג"ט בקרקע או מהכרם הרי אלו מותרין אבל כל שהוא פחות מג"ט לכרם ככרם דמיא והלכך כאן נמי צריך להרחיק הזרעים למטה מג"ט מעיקרי הגפנים: