פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ו:ב:ד

תמן תנינן. בשבת בפרק הזורק:

כזורק באויר. דהוי מקום פטור:

למטה מי"ט. דהוי ר"ה כזורק בארץ וחייב:

במורד לוכסן. משום דקשיא ליה והא לא נח ואמאי חייב לפיכך מוקי לה דסיפא לאו שזרקה בכותל מיירי אלא במקום הגבוה כגון תל העומד בר"ה והוא מקום מדרון משופע באלכסון ומתלקט ומגביה עד עשרה טפחים מתוך ד"א וזרק לשם ונח במקום המדרון הזה:

ואין סופה לירד. כלומר ואכתי לא ניחא דכי אין סופה לירד מה שזרק לשם דהלא מתגלגל הוא למטה ולא הוי הנחה במקום המשופע:

תיפתר. כלומר לעולם בכותל ממש שנו ודקשיא לך הא לא נח תיפתר בדבילה שמינה והיא ניטוחה ונדבקת בכותל:

ר' חגיי הקשה לפני ר' יוסי וכי לית הדא אמרה דשיפוע המדרגה כלמטה נחשבת היא דהא פרכינן אאוקימתא דרב חסדא דאוקי שנחה בשפוע התל וכי אין סופה לירד אלמא דלא חשישינן לה כאילו נחה ע"ג התל והיא המדרגה וקשיא להא דפשטינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת:

אמר ליה שאני תמן. בהא דלעיל גבי שורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין ויונקין ונחין שם ולפיכך נמי בשורה הנטועה בשפוע כאילו נטועה למעלה מחשבינן לה וכל המדרגה היא כמקום בפני עצמו ואינה מצטרפת עם השורה שבארץ אבל הכא שזרק ונח בשיפוע המדרגה לא הויא הנחה לפי שדרך בנ"א להיות שפין בה שע"י מהלך רגליהן נישוף אותו הדבר הנזרק והוא נופל למטה:

אילו אמר בשהיה שם חור. כלומר ודאי אילו הוי מוקי רב חסדא בשהיה שם חור וזרק ונח בחור שבמדרגה וא"כ היא נחה בחור כשם שהזרעין נחין ונהנין במדרגה יאות הוה דדמיא ממש לדינא דהכא ושפיר הוא דחייב שם אבל השתא דאוקי שנחה במקום המדרון סתמא והלכך פרכינן עליה דלא דמיא להא דלעיל: