פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים ו:א:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Kilayim 6:1:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Kilayim 6:1:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' יוחנן אמר בעריס המכוון שנו. במתני' שהשורה נטועה מכוונת:
אם בעריס המכוון שנו. קשיא וכי בלא גדר אינו אסור משום כרם לב"ש:
ומשני דנימר בגין ב"ה תניתה להאי דינא דאינהו סברי דלא הוי כרם בפחות משתי שורות כדאמרי לעיל בפ"ד והכא בעריס מודו דבשורה אחת נמי הוי כרם:
מודה רשב"ל לר' יוחנן וכו'. כלו' דודאי אף ר"ל מודה לר' יוחנן דנוכל לאוקמי למתני' דבעריס המכוון שנו ובשביל ב"ה הוא דקמ"ל דמודו בעריס שבצד הגדר והא דדחיק נפשיה לאוקמי מתני' בעריס המעוקם בשביל ריב"ן הוא ואף ר' יוחנן מודה בזה לר"ל דלר"י בן נורי דאמר טועין האומרים כן לבית הלל משום דלדידיה שמיע ליה דבערים המעוקם אמרו כן והלכך הוא דפליג ואמר טועין כל האומרים כן דלא מחמירי ב"ה כולי האי למיחשביה לעריס המעוקם לכרם שהרי אפי' שורה האחת שבו אין הגפנים נטועין בו מכוונין ולא מהני ליה הגדר למיחשביה כרם דאין תימר בעריס המכוון שנו מה אית בה טועין ומאי הוה קשיא ליה לר"י בן נורי דמכיון דיש כאן שורה אחת מכוונת שפר הוא דאיכא למימר דב"ה מודו הכא דהוי כרם הואיל והיא מודלת על גבי הגדר שפיר מיחזי כרם אלא ודאי בעריס המעוקם הוא דשמיע ליה לר"י בן נורי אליבא דב"ה ולפיכך קאמר דבכה"ג לא מודו ב"ה דהוי כרם:
בין כמ"ד מעיקר הגפנים מושחין וכו' מה ביניהן כלומר דודאי אם בא לזרוע מצד הגפנים לא מיסתבר לן לומר דפליגי בהא דלב"ש מודדין הד' אמות מעיקרי הגפנים ולב"ה מודדין מן הגדר ואם יש ד"א מן הגדר מותר לזרוע אע"פ שהוא בתוך ד"א מעיקרי הגפנים דהא ודאי ליתא דאם ב"ה מודו דכה"ג כרם מיקרי הואיל והוא בצד הגדר א"כ פשיטא שצריך להרחיק מעיקרי הגפנים ד"א כדין שאר הכרם אלא על כרחך דכי פליגי בבא לזרוע מצד האחר חוץ להגדר הוא דפליגי ואם הגפנים סמוכין לגדר הן אם כן מאי בינייהו דלא שייך לומר דפליגי בדבר מועט כזה אם הד"א מתחילין מצד העיקרי הגפנים או מצד הגדר מזה וקאמר ר' יונה דתיפתר דמשכחת לה דאיכא בינייהו אף בכה"ג:
שהיו הכרתין. והן עיקרי הגפנים שקרויין כך כדלעיל בכמה מקומות נתונין מקצתן וכו' כגון בעריס מעוקם והגפנים מקצתן הן בצד בליטת הגדר למבפנים ומקצתן יוצאין להלן במעוקם מן הצד להגדר ואם באת למדוד מן הגפנים שבצד בליטת הגדר ד"א כדי לזרוע שם תמצא שאלו הגפנים הן חוץ לד"א אבל הגפני' שמן הצדדין להגדר הן בתוך ארבע אמות כזה וא"כ היינו דאיכא בינייהו אף בגונא שהן סמוכות להגדר:
מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא. כלו' שפיר הוא שמכל הגפנים צריך להרחיק הד' אמות שהרי אלו הגפנים שבהצדדין שייכין ג"כ להעריס ומהן צריך שיהא כלה המדידה של ד' אמות ועד שירחיק מכולן ד"א אסור לו לזרוע:
מ"ד מעיקר הגדר מושחין. אבל לב"ה דסברי דהמדידה היא מן הגדר וא"כ אין להקפיד על אלו הגפנים שבצדדין וחוץ לגדר אלא מודד ד"א מן הגדר עד מקום שהחוט כלה הוא שאסור לזרוע והשאר מותר ואע"פ שהוא בתוך ד' אמות שבגפני הצדדין דעיקר העריס על הגפנים שמבפנים להגדר הוא ומן הגדר הוא דמושחין ותו לא ובכה"ג משכחת לה חומרא לבית שמאי וקולא לבית הלל:
היו שם שתי אמות. כלומר ועוד איכא בינייהו בשאין הגפנים סמוכות לגדר אלא שיש ביניהם מרחק שתי אמות וא"כ למ"ד מעיקר הגפנים מושחין הד"א אינו אסור חוץ להגדר אלא שתי אמות דאותן ב' אמות שבין הגפנים לגדר בחשבון הן ומותר לזרוע אחר ההרחק ב' אמות מן הגדר אבל לב"ה דסברי מעיקר הגדר מושחין א"כ אסור עוד שתי אמות אחרות דמן הגדר צריך שיהיה ד"א והאי משכחת לה שפיר בעריס המכוון ובכה"ג ב"ש לקולא וב"ה לחומרא: