פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין א:א:יט

תמן תנינן. פרק שבועת הדיינין:

הטענה. דשבועת הדיינין צריך שיהא הודאה מקצת הטענה דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו' וכתיב אשר יאמר כי הוא זה ולמדו חכמים מכאן שיהא מודה במקצת ונקרב בעל הבית וגו' לשבועה וצריך שיהא הטענה שתי מעות כסף וההודאה שמחייבתו לישבע צריך שתהא שוה פרוטה:

הטענה. וגריס התם בברייתא דב"ש וב"ה פליגי בזה דב"ש סברי הטענה במעה אחת סגי וכדמפרש לקמן דב"ה סברי מקשינן כסף לכלים מה כלים שנים אף כסף שנים וב"ש לא מקשי:

מחלפה שיטתהון דב"ש תמן. בקדושין אינון אמרין כסף הוא דינר והכא בטענה אינון אמרין כסף דקרא מעה הוא וכן מחלפה שיטתהון דבית הלל:

ר' יעקב. קאמר היינו טעמייהו בקידושין בית שמאי למדין מתחילת מכירתה של אמה העבריה שהוא בדינר כדילפי לקמיה ובית הלל סברי למדין מסוף גירועיה שהיא מגרעת בפדיונה כשהיא יוצאת ואם אין עליה אלא פרוטה אחת בלבד נמי מגרעת:

מה טעמא דב"ש. השתא מפרש מנלן דתתלת מכירתה בדינר הוא:

וכי אין אנו יודעים. שאם יוצאת בחנם אין כסף:

מכאן שנמכרה בכסף יותר מכסף. שבתחלה נמכרה במעות שהן יותר מכסף של תורה שהוא מעה:

וכמה יותר מכסף דינר. וה"ק קרא אין כסף שכבר אין מעה כסף עליה שהרי מגרעת היא מפדיונה שמחשבת עם האדון בכמה לקחה וכמה שנים שעברו בשיעבודה ולפי חשבון השנים מגרעת פדיונה ונותנת לו השאר וא"כ על כרחך שנמכרת מתחלה בדינר כדמסיק:

או. נימא כסף פרוטה הוא ויותר מכסף שנמכרה בהן שתי פרוטות:

סוף מטבע כסף מעה. על כרחך אין מטבע כסף האמור בתורה פחות ממעה:

ותהא מעה. ואמאי אמרי דינר:

שאם ביקשה ליגרע מגרעת במעה בכל שנה ויוצאת. שאם נמכרה מתחלה בדינר שייך שפיר גרעון שמגרעת מעה בכל שנה שהדינר ששה מעה כסף וכל שנה ששיעבדה מגרעת לו מעה ויוצאת:

ותגרע בפרוטה. אם נמכרת במעה מתחלה שייך שפיר נמי גרעון בפרוטה פרוטה ואמאי מצרכינן דוקא מעה לגרעון:

הגע עצמך. על כרחך אי אתה יכול לומר כן שאם במעה נמכרה וא"כ אם בקשה ליגרע מתחלת השנה הששית כלומר אף שלא הגיעו עדיין סוף השנים והיא רוצה להגרע בפדיונה על כרחך בפרוטה פרוטה ולא במעה מגרעת ומעתה תחלת גרועיה בפרוטה וסוף גרועיה בפרוטה בתמיה דהשתא לא מקיימת אין כסף דקרא שעל המעה נאמר שהרי משמעות הקרא על סוף השנים הוא ויצאה חנם אין כסף שאין מעה כסף עליה והא אפילו בתחלת גרועיה כבר אין מעה כסף עליה:

אלא. על כרחך דנמכרת בדינר ותחלת גרועיה במעה וסוף גרועיה בפרוטה והשתא מקיימת ויצאה חנם אין כסף שבשעת יציאתה והיינו בסוף שנה ששית אין מעה כסף עליה אבל אם נמכרה בתחלה בדינר אפילו פחות מעה אחת הרי אין כסף עליה אפילו קודם סוף שנה הששית:

מ"ט דב"ה. גמרי מסוף גרועיה שהוא בפרוטה דהגע עצמך אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעת ויוצאת וילפינן קידושין מינה הואיל ואשכחן דחשיב שוה פרוטה לגרעון: