פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ו:ז:ד

מתו יירשו אחרים. סיפא דהאי ברייתא דלעיל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל. וכן הוא בתוספתא ומדייק הש"ס אלישנא דיירשו דקאמר לא כן אמר רבי אבהו בשם ר"י בכל הלשונות אדם מזכה לאחרים חוץ מלשון ירושה שאינו שייך אלא בראוי ליורשו ומשני לית כאן ירתון אלא יטלון הא דקאמר יירשו אחרים לאו דוקא אלא תני יתנו לאחרים ובלשון מתנה זיכה להן:

כאן במתנה. בתמיה כלומר דמקשי מאי דוחקיה לאוקמי הכא בלשון מתנה הא אפילו בלשון ירושה נמי זכו האחרים דמכיון דאמר תנו לבניי הוי לשון מתנה לזה ולשון ירושה לזה והא הלכה כרבי אלעזר דאמר לקמן מכיון שזכה זה בלשון מתנה זכה זה בל' ירושה כדמסיק:

איתפלגון. דפליגי ר"א ור"י בזה:

כתב לזה בל' מתנה וכו'. תנתן שדה פלונית לראובן ויורש שמעון שדה פלוני':

זכה זה בלשון ירושה. דאפילו בשני בני אדם מועיל לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה דהואיל ולשניהם נתן כאחד אמרינן דנתכוון לזה במתנה כמו לאידך:

נראין הדברים. דלא זכה אלא מי שאמר לו בלשון מתנה ולא מהני לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה:

אתא עובדין קומי ר' ירמיה. ושאלו הלכה כדברי מי ואמר מכיון דרבי אלעזר אמר אולפן שכך הוא מקובל דמהני ור"י לא פליג עליה לגמרי אלא נראין הדברים קאמר הלכה כרבי אלעזר:

אמר רבי שמואל. כלומר שהיה רבי שמואל מתמיה על דברי ר' ירמיה דאמר מכיון דא"ר יוחנן נראין הדברים הלכך הלכה כר"א. וכל הא אסוקי מילתא דרבי זעירא היא דע"כ הא דקאמר בברייתא יירשו אחרים דוקא הוא ולא איצטריך לאוקמי בלשון מתנה כדלקמן:

לא ר"מ אמרה ואינן נראות שמא כלום הוא. בתמיה ואפילו הוי אמר רבי יוחנן בפירוש אין נראין הדברים דליהני לשון מתנה של זה לירושה של זה מי צייתינן ליה וכי לא ר"מ אמרה בהך ברייתא דלעיל אם מתו יירשו אחרים תחתיהן דמוקמינן כר"מ אלמא דמהני לשון מתנה של הבנים ללשון ירושה של אחרים:

לא כן אמר ר' יסא בשם רבי יוחנן גרסינן וכן הוא במס' ערלה. כלומר דמייתי ראיה דנדחו דברי רבי יוחנן מכח דברי ר"מ במתני' ולא רצה ר' אימי לפסוק כהכרעתו של ר' יוחנן כדלקמן:

צמר הבכור שטרפו. צמר בכור אסור בהנאה הוא ואם טרפו ועירבו עם צמר אחר בטל ברוב:

ואייתי. והביא ר"ח מציפורי לפני ר' אימי ליטרא צמר בכור שנתערב לו בשמונה ליטרי' מצמר אחר ולא הורי ליה רבי אמי להיתר כרבי יוחנן:

דאמר רבי יסא. משום שהקשה רבי יסא על דברי רבי יוחנן ולא מתני' היא בפ"ג דערלה:

האורג מלא הסיט. סיט הוא כמלא הפסק שבין אצבע לאמה:

ידלק. כל הבגד שאינו בטל ברוב:

משער הנזיר. שער הנזיר אסור בהנאה דכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו:

ומפטר חמור. לאחר עריפה דלכ"ע אסור בהנאה הוא:

ידלק השק. ואמרינן שם בהאי תלמודא מאן תנא סיט ר"מ הוא דאמר שם במתני' דלעיל הצובע מלא הסיט מקליפי ערלה וארגו בבגד ידלק הבגד אלמא דלא רצה רבי אמי לפסוק כר"י משום הך מתני' דר"מ והכא נמי הלא ר"מ ס"ל דמהני לשון מתנה של זה ללשון ירושה של זה ואפי' הוי אמר רבי יוחנן אינן נראין הדברים לא עבדינן כוותיה. והשתא נפשטו דברי רבי זעירא דלעיל דע"כ הך ברייתא בלשון ירושה דוקא מיירי מדקאמר בפשיטות דלר"מ מהני לשון מתנה של אחד ללשון ירושה של אחר:

הדא מתני' גרסינן:

מתני' פליגא על ר"י. בפרק יש נוחלין תנן המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה:

כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה. שכתב תנתן לו שדה פלונית ויירשנה זהו בתחילה יירשנה ותנתן לו זהו בסוף יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשנה זהו באמצע דבריו קיימין אלמא דמהני לשון מתנה ללשון ירושה וקס"ד דהה"ד לשני בני אדם וקשיא לרבי יוחנן:

ומשני תמן. כלומר בדברי רבי יוחנן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה הילכך לא מהני דשני בני אדם הן אבל הכא במתני' לכל אחד ואחד כתב בלשון מתנה ובלשון ירושה לכך הוא דמהני. וכן מפרש רב דימי אליבא דר"י בבבלי שם:

ואינו חב לאחרים. בתמיה על הא דקאמר דלשון מתנה של זה מהני לשל זה פריך אמאי מהני והא חב לאחים אחרים ונימא דבמקום שחב לאחרים אינו מועיל יפוי לשון של זה לשל זה כ"א דוקא שאמר בפירוש בלשון מתנה לחוד:

א"ל בשאין שם אחין. אחרים אלא הן:

ואינו חב לאחי אביו. כלומר הא עכ"פ חב הוא לשאר קרוביו היורשין שהיו יכולין לירש כשימותו אלו בלא בנים:

רוצה הוא בתקנת ביתו. בניו שלו יותר מקרוביו והילכך אמרינן דודאי נתכוון גם לאלו בלשון מתנה אע"פ שאמר בל' ירושה ודבריו קיימין:

סליק פירקא בס"ד